ע"א 14122-10-19

תקציר

פסק הדין דן תחילה בערעור שכנגד, שעניינו הטלת סנקציה על חברה בגין פרסומותיה הטוענות לירידה דרמטית במשקל עקב דיאטת דש. בערעור שכנגד נטען כי הסנקציה הוטלה שלא כדין, אולם השופט מצדד ברשות וקובע כי יש לתת משקל רב יותר לעמדתה המקצועית של הרשות, המתמחה בנושא. השופטת בוחנת גם את חוות דעת המומחים וההפניות שסיפקה החברה ולא מוצאת אישוש לטענות ההרזיה הדרמטיות. לפיכך, הערעור שכנגד, המבקש לבטל את הסנקציה כליל, נדחה. נעבור לערעור העיקרי, עניינו הפחתת העיצום שהוטל על החברה. בית משפט השלום הפחית את הסנקציה עוד מעבר להפחתות שכבר ניתנו על ידי הרשות. השופט מסכים עם עמדת הרשות כי תקנות ההפחתה, לרבות תקנות 2, 3, 4 ו-5, הן מסלולים חלופיים ולא מצטברים. תקנה 5, המגבילה את סכום העיצום באחוז ממחזור העסקאות של החברה, היא נקודת הקצה ומספקת את ההפחתה הסופית כ"רשת ביטחון". פרשנותו של השופט נתמכת גם במבנה הלשוני של התקנות ובדיוני ועדות הכנסת על תקנות דומות. תכליתה של תקנה 5, כפי שהתכוון המחוקק, היא לקבוע סכום מקסימלי למניעת קריסת העסק ואינה קשורה להתנהגות החברה כפי שמעודדת תקנה 2. השופט מציין כי פרשנות החברה מתנגשת עם כוונת התקנות ומציע למחוקק המשנה לשקול הקמת מנגנון המתגמל את ההתנהגות החיובית המפורטת בתקנה 2. בנוסף, מדגישה השופטת כי טענת החברה לפרשנות שונה של התקנות לא הוצגה בשום שלב של ההליך המנהלי ומהווה הרחבה פסולה של הערעור. עם זאת, השופטת סבורה כי הימנעותה של החברה מהעלאת טענה זו קודם לכן מעידה על כך שהייתה מודעת לפרשנות הנכונה של התקנות. לסיכום, ערעור הרשות מתקבל, ונקבע כי סכום העיצום יעמוד על 546,418 שקל, ללא הפחתות נוספות. הערעור שכנגד נדחה, והחברה חויבה לשלם לרשות הוצאות בסך 10,000 ₪.