ת"א 12271-02-20

תקציר

רשות הפיתוח, התובעת, תבעה את כפיר עזורי, הנתבע, לפנותו מנכס מסחרי. סבו של הנתבע שכר במקור את הנכס מהתובע ולאחר מותו קיבל אביו של הנתבע את החזקה. לאחר מות אביו, תפס הנאשם את הפיקוד. התובע טען כי הנתבע היה דייר בלתי חוקי שכן לא עמד בתנאים על פי חוק הגנת הדייר, שכללו עבודה עם הדייר המקורי – סבו של הנתבע – במשך שישה חודשים לפחות. הנתבע טען כי אביו, ולא סבו, הוא הדייר המקורי, וכי הוא דייר נגזר, ובכך פוטר אותו מחובת ששת החודשים. לחילופין, טען כי אין להורות על פינוי מטעמי צדק, שכן הנכס הוא מקור פרנסתו. בית המשפט קבע כי הנתבע לא הוכיח את מעמדו של אביו כשוכר מקורי וכי הוא לא עמד בדרישות להכרה כשוכר נגזר. עם זאת, בית המשפט הפעיל את שיקול דעתו לפי סעיף 132 לחוק הגנת הדייר וסירב להורות על פינוי, בהתחשב בנסיבות הספציפיות של המקרה. התובע חויב לחשב את חובו של הנתבע בגין דמי השימוש בנכס כשוכר כדין, אותו על הנתבע לשלם תוך 90 יום. כמו כן נפסק כי התובע יכסה את הוצאותיו המשפטיות של הנתבע.