רבני 1244861/02

תקציר

בית המשפט העליון דחה את העתירה נגד פסק דינו של בג"ץ, וקבע כי הוא הפעיל כראוי את סמכותו בדיון בתיק. סמכותו של בית הדין הגדול לדון בעניינים הנוגעים לתביעת הגירושין הוכרה, מה גם ששני הצדדים ביקשו את הדיון. בית המשפט העליון אף הדגיש את הצורך בהצגה עובדתית כוללת בעת הגשת העתירה, במיוחד כאשר הדבר עלול להשפיע על תוצאות העתירה. פסק הדין התייחס גם לפסולן של החלטות מסוימות שניתנו על ידי בית הדין האזורי בנוגע לצו הרחקה נגד הבעל. ההחלטות הראשוניות התקבלו ללא דיון ראוי לגופו של עניין וללא הצדקה משפטית. עם זאת, צו ההרחקה הסופי, שהוצא ב-8 בינואר 2020, לאחר דיון לגופו של עניין, נמצא תקף. על החלטה זו, שהתבססה על זכויותיה הממוניות של האישה בדירה, לא הוגש ערעור ולכן היא עומדת כפסק דין תקף. למרות פסילתם של הצווים הקודמים, הדגיש בית המשפט העליון כי אין לכך כל תוקף מעשי בשל פסק הדין התקף מינואר. עוד ציין בית המשפט כי סוגיית זכויותיה הבלעדיות של האישה בדירה לא הועלתה בערעור, ולכן לא ניתן להתייחס אליה. המסקנות התקבלו על כל השופטים, כאשר הרב שלמה שפירא הוסיף חוות דעת נפרדת על טיבם של פסקי דין זמניים ועל הצורך בדיון מהיר. לדבריו, פסק דין זמני ניתן במעמד צד אחד ועל ידי שופט יחיד מטעמי דחיפות, ופסק דין קבוע צריך להינתן לאחר דיון בנוכחות שני הצדדים. השופט הדגיש את ההשלכות המזיקות של צווי הרחקה ואת הצורך בשימוע מהיר והוגן. פסק הדין ניתן ביום רביעי, 26 ביוני 2020, על ידי שלושת השופטים: הרב שלמה שפירא, הרב אברהם שינדלר והרב ציון לוז-אילוז.