עמ"נ 11143-04-13

תקציר

המערערת, שהיא הוועדה המקומית, ערערה על החלטת ועדת הערר, אשר פטרה את המשיב מתשלום היטל השבחה. הוועדה המקומית טענה כי המשיב, שהיה הבעלים ו/או החוכר של חלקת קרקע, חייב בתשלום היטל השבחה בגין החורג מהשימוש בקרקע. המשיב טען כי הוא אינו הבעלים או החוכר של הקרקע אלא רק בעל הסמכות לפעול בשם הבעלים, ולכן הוא פטור מההיטל. השמאי המכריע הגיע למסקנה כי המשיב הוא אכן החוכר וחייב בתשלום ההיטל, החלטה עליה ערער המשיב בפני ועדת הערר. ועדת הערר קיבלה את עמדת המשיב, והובילה את הוועדה המקומית להגיש ערר לבית המשפט המוסמך. בית המשפט הסכים עם הוועדה המקומית וקבע כי המשיב לא הציג מסמכים קריטיים, ובפרט את הסכמי המכר, שהיו חיוניים לקביעת מערכת היחסים והזכויות בין המשיב לבין המוכרים. הסכם הפשרה, שהציג המשיב, הצביע בבירור על קיומם של הסכמי מכר אלה ועל זכויותיו של המשיב במקרקעין. בית המשפט הדגיש כי נטל ההוכחה מוטל על המשיב, שלא הצליח להוכיח כי אינו הבעלים או החוכר של הנכס. בנוסף, בית המשפט הבחין בין המקרה הנוכחי לבין הלכת קנית, אשר פטרה רשויות מתשלום היטל השבחה. בית המשפט הורה למשיב לשלם למערער הוצאות בסך 9,000 ₪, וביטל את החלטת ועדת הערר וחייב את המשיב בהיטל השבחה.