ת"א 9647/05

תקציר

התובע, שהיה מעורב בתאונת דרכים במהלך שירותו הצבאי, תבע את הנתבע לפיצויים, והשאלה היחידה שעמדה על הפרק הייתה גובה הנזק לו זכאי התובע. התובע טען כי התאונה גרמה לו לנכות אורתופדית, אך העד האורתופדי המומחה מטעם בית המשפט העיד כי לא היה קשר סיבתי בין התאונה לבין הנכות. חוות הדעת של המומחה התבססה במידה רבה על העובדה שבמסמכים הרפואיים לא נמצאה פגיעה כלשהי בברך זמן קצר לאחר התאונה, והאזכור הראשון של כאבי ברכיים הופיע חמישה חודשים לאחר מכן. התובע טען כי חלק מתלונותיו לא נרשמו, אך בית המשפט מצא כי התיק הרפואי – שלטענת התובע אינו שלם – אינו תומך בטענותיו. כמו כן, המומחה הסביר כי נכויות כאלה יכולות להתרחש באופן ספונטני ואינן מעידות בהכרח על טראומה. בית המשפט הסכים עם הערכת המומחה וקבע כי התובע לא הצליח להוכיח את הקשר הסיבתי בין התאונה לבין נכותו, ולכן הוא אינו זכאי לכל פיצוי בגין נכות אורתופדית, למעט 1% נכות קוסמטית בגין צלקות, ושלושה ימי נכות זמנית. בהתחשב בפציעותיו של התובע, פינויו המהיר לחדר המיון ובעיותיו האורתופדיות בעבר, פסק בית המשפט לתובע פיצויים לא ממוניים בסך 12,000 ₪, לצד 13% שכר טרחת עורך דין, מע"מ והוצאות משפט. על הנתבע לשלם סכום זה תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, או שיצטברו בו הפרשי ריבית והצמדה כדין. כל צד אחראי להוצאות הקשורות למומחה שלו.