דנ"פ 758/11

תקציר

פסק הדין המדובר הוא ביחס לעתירה לקיים דיון נוסף בפסיקת בית המשפט העליון בעניין הסגרתו של אב חורג שנמלט לישראל לאחר שהואשם בביצוע מעשי אונס ומעשים מגונים בנסיבות מחמירות כלפי בתו החורגת בצרפת. הראיות שהוצגו על ידי ממשלת צרפת כללו את הצהרת הקורבן, הצהרת אמה, מכתב שנכתב על ידי הקורבן, בדיקה פסיכיאטרית של הקורבן וחקירות המשטרה של העותר. הן בית המשפט המחוזי והן בית המשפט העליון קבעו כי די בראיות שהוצגו כדי להצדיק את הסגרתו והעמדתו לדין של העותר בצרפת. הטענה המרכזית שהועלתה על ידי הצוות המשפטי של העותרת הייתה כי עדותה של הנפגעת אינה קבילה שכן היא אינה עומדת בדרישות החוק לתיקון דיני הראיות (הגנה על ילדים), ולכן היא לא הייתה צריכה להילקח בחשבון על ידי בתי המשפט. בית המשפט העליון דחה טענה זו והדגיש את הצורך בגמישות בהליך ההסגרה, במיוחד בהתחשב בכך שהראיות נאספו על ידי הרשויות הצרפתיות. בית המשפט הדגיש כי יש להניח כי החוקר שחקר את הקורבן היה מנוסה בעניינים כאלה, גם אם החקירה לא פעלה בהתאם לחוק הישראלי. יתר על כן, בית המשפט ציין כי טענת העותר סותרת פסיקות קודמות וכי די ביתר הראיות, ללא עדות הקורבן, כדי לבסס תשתית ראייתית מוצקה להסגרה. משכך, נדחתה העתירה לדיון נוסף, והעותר חויב בתשלום שכר טרחת עורך דינו של המשיב.