ת"ד 7188-09-20

תקציר

הנאשם הואשם במספר עבירות הקשורות לתאונת דרכים שאירעה ביום 23.10.2019, ביניהן נהיגה בקלות ראש, גרימת חבלה של ממש, התנהגות הגורמת נזק, נהיגה במהירות בלתי סבירה וסטייה מנתיב. האירוע התרחש בכביש 367, שם סטה רכבו של הנאשם לנתיב הנגדי והתנגש ברכב אחר, וכתוצאה מכך נפצעו הנהג ושלושה נוסעים. הנאשם הודה כי סטה מנתיבו אך הכחיש את יתר האישומים וטען כי תנאי הדרך, לרבות גשם ואולי כתם שמן, הם הגורמים לתאונה. עם זאת, השופט מצא כי הנתבע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיו וכי סטיתו מהנתיב נבעה מנהיגה רשלנית. השופט קיבל את טענת התביעה כי מהירותו של הנאשם אינה הולמת את תנאי הדרך, והיה עליו להתאים את נהיגתו בהתאם. באשר לאישום של גרימת חבלה ממשית, זיכה השופט את הנאשם לאחר ששקל את המסמכים הרפואיים ואת עדויות הנוסעים. הראיות הראו כי בעת שהנוסעים אושפזו, פציעותיהם לא היו חמורות מספיק כדי להיחשב כפציעות של ממש כהגדרתן בפקודת התעבורה. ההגנה טענה כי מחדלי חקירה, כגון היעדר בדיקה בזמן אמת של זירת התאונה והיעדר בדיקת רכב, צריכים להביא לזיכוי הנאשם. השופט חלק על כך, וקבע כי כשלים אלה לא שללו מהנאשם משפט הוגן ולא השפיעו על הראיות הקיימות. בעקבות זאת הרשיע השופט את הנאשם בעבירות של נהיגה בקלות ראש, התנהגות הגורמת נזק, נהיגה במהירות בלתי סבירה וסטייה מנתיב. האישום בגרימת חבלה ממשית לא הוכח, מה שהוביל לזיכויו של הנאשם בסעיף זה. פסק הדין ניתן בנוכחות הצדדים ביום 14.7.2021.