עת"מ 19966-09-18

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בעתירה שהגישו קיבוץ אושה וקיבוץ רמת יוחנן נגד אישור ועדת התכנון הארצית לתוכנית דיור מועדף לפי החוק לקידום בנייה באזורים מועדפים לדיור. העותרים טענו כי התכנית תפגע באדמותיהם החקלאיות ובפרנסתם, וכי קיימות עתודות קרקע קיימות לבנייה שיש לנצל תחילה. עוד טענו כי הליך התכנון היה צריך להתנהל מכוח חוק התכנון והבנייה ולא מכוח חוק התכנון והפיתוח הארצי. עם זאת, בית המשפט מצא מספר בעיות בעתירה. ראשית, חל שיהוי משמעותי בהגשת העתירה, תוך פגיעה אובייקטיבית במשיבים ובצדדים שלישיים שבאו להסתמך על התכנית המאושרת. שנית, בית המשפט ציין כי אין זה מתפקידו של בית המשפט לעניינים מנהליים להתערב בשיקול דעתם המקצועי של מוסדות התכנון, במיוחד כאשר התכנית אושרה בהחלטת ממשלה. בית המשפט קבע כי ועדת התכנון הארצית פעלה בסבירות ובמקצועיות, וכי החלטתה לאשר את התכנית הייתה מוצדקת בהתבסס על מדיניות התכנון הארצית והמחוזית. בנוסף, הפגיעה בקרקעות החקלאיות של העותרים נמצאה מידתית וסבירה, במיוחד בהתחשב בשטח הקרקע הקטן יחסית שנפגע ובאפשרות להמשיך ולעבד במהלך מימוש התוכנית. לבסוף, בחירת המסלול התכנוני הייתה נתונה לשיקול דעתה של ועדת התכנון הארצית, ובית המשפט לא ראה עילה להתערב בהחלטה זו. משכך, נדחתה העתירה, והעותרים חויבו לשלם הוצאות משפט למשיבים.