עע"מ 6024/11

תקציר

המערערים טענו כי המשיב ויתר על טענת הביגמיה בכך שהמשיך להנפיק למערערת תעודות זהות זמניות למרות שדחה בקשה לאיחוד משפחות מחמת ביגמיה. עם זאת, טענה זו נדחתה כלא מדויקת. תעודות הזהות הזמניות הונפקו על סמך בקשה חדשה הנתמכת בתעודת גירושין, המעידה כי המערערת אינה נמצאת עוד במערכת יחסים פוליגמית. משהתגלה בשנת 2009 כי המערערת ממשיכה לנהל אורח חיים פוליגמי, דחה המשיב בצדק את הבקשה לאיחוד משפחות. בית המשפט אישר את מדיניותו של המשיב נגד מתן איחוד משפחות במקרים של ביגמיה לשם הגנה על מוסד המשפחה ומעמד האישה, בהתאם לאיסורים הקבועים במשפט הפלילי. עדותה של המערערת עצמה אישרה את המשך מערכות היחסים הפוליגמיות של בעלה, והצדיקה את הדחייה. הליכים מנהליים דורשים רף גבוה להחלטות רשות מייעצת ובית המשפט לא מצא עילה לערער על טוהר המידות או החלטת המשיב. המערערים לא הצליחו לספק כל תשתית עובדתית לסתור את חזקת התקינות של המשיב, שפעל במסגרת המשפטית תוך הסתמכות על ראיות מנהליות. על יסוד ממצאים אלה הגיע בית המשפט למסקנה כי צודק היה שהמשיב דחה את הבקשה לאיחוד משפחות, והערעור נדחה מבלי לפסוק הוצאות כנגד המערערים.