ד"נ 2/76

תקציר

פסק הדין המדובר נוגע לעתירה לקיום דיון נוסף בנוגע לפסיקה קודמת של בית המשפט העליון בסכסוך רכושי. פסק הדין המקורי הורה למשיב להעביר שתי חלקות קרקע לעותרת, אך התברר כי אחת החלקות שייכת לצד שלישי בעל זכויות בעלות שוויוניות, ולכן הצו אינו תקף. בכך תיקן בית המשפט העליון את פסק דינו, והחליף את חובת העברת החלקות בחובת תשלום פיצויים לעותר. עם זאת, העותר טען כי תיקון זה שינה באופן מהותי את פסק הדין, דבר שבית המשפט נעדר סמכות לעשות. בדחותו את העתירה לדיון נוסף, קבע בית המשפט העליון כי הצו המקורי, הפוגע בזכויות הבעלות ההוגנות של הצד השלישי, בטל ומבוטל. הודגש כי סמכותו של בית המשפט לתקן טעויות סופר או השמטות מקריות אינה משתרעת על עריכת תיקונים מהותיים. פסק הדין, כפי שתוקן, לא נחשב בטל, אלא רק הפעלה פסולה של סמכות התיקון. בית המשפט קבע, כי מאחר שהצו בדבר החלקה הראשונה אינו תקף, אין העותרת יכולה להתנגד באופן סביר לביטול הצו לחלקה השנייה, במיוחד בהתחשב בערכה המינימלי. כמו כן, דחה בית המשפט את טענת העותר בדבר עובדות לא מאומתות, והדגיש כי דיונים נוספים אינם כרוכים בבחינה מחודשת של חומר הראיות. העובדות הנדונות נגזרו מתצהיר המשיב, עליו לא ערער העותר. בסופו של דבר, נדחתה העתירה לדיון נוסף, והעותר חויב לשלם הוצאות למשיבים. החלטה זו ניתנה ביום 3.3.1976.