צבאי 1974/11

תקציר

ארבעה נאשמים הואשמו בתכנון ויידוי אבנים לעבר כלי רכב חולפים בכביש ראשי. החבורה התפצלה ויידתה אבנים לעבר כמה כלי רכב פרטיים, בהם רכב רנו שבו נהג א.ת. כשבתו בת ה-12 ישבה במושב הקדמי. השמשות הימניות של רכבו של א.ת. נופצו מיידוי האבנים, ואחת האבנים פגעה בראשה של בתו ושברה את גולגולתה. היא נזקקה לניתוח ולאשפוז. הנאשמים הועמדו לדין בגין ניסיון להריגה בכוונה. המשפט התמקד בשתי שאלות עיקריות: עיתוי האירוע והקשר הסיבתי בין מעשי הנאשמים לבין הנזק שנגרם לרכבו של א.ת. ההגנה טענה כי האירוע התרחש בין השעות 21:45 ל-22:00, ואילו התביעה טענה כי האירוע התרחש בסביבות השעה 19:30. בית המשפט בחן את העדויות והעדויות השונות, כמו גם את עיתוי שקיעת החמה, החשיכה וזמני התפילה המוסלמית, והגיע למסקנה כי גרסת התביעה לגבי העיתוי הייתה מדויקת יותר מעבר לספק סביר. בית המשפט בחן גם את היסוד הנפשי של העבירה, ובעוד שחזקת הכוונה יכולה הייתה לחול במקרה זה, בית המשפט נקט זהירות ולא ייחס לנאשמים כוונת הריגה, מה גם שהעבירה הספציפית של זריקת חפצים לעבר רכב נוסע כבר נושאת עונש כבד. במקום זאת, הורשעו הנאשמים בעבירה האחרונה, שגרמה נזק גופני ורכושי לא.ת. ולבתו. פסק דין זה ניתן לאחר שקילה מדוקדקת של מכלול הראיות והטענות, והנאשמים זוכו מאשמת ניסיון להריגה בכוונה.