רער"צ 41492-07-25

תקציר

ניתוח זה עוסק בערעור שהוגש לבית משפט השלום בראשון לציון, ובפרט בבג"ץ 41492-07-25 בן חמו נ. אפרתי ואח', בראשות השופט מנחם מזרחי. הערעור מערער על החלטת רשם ההוצאה לפועל שלא לפסול את עצמו מהדיון בתיק. **העיקרון המשפטי: מבחן הפסילה השיפוטית** העיקרון המשפטי המרכזי במקרה זה הוא המבחן לפסילת נושא משרה שיפוטית, כמפורט בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. סעיף זה מחייב לבחון האם קיימות נסיבות היוצרות **חשש ממשי להטיה** מצד קצין השיפוט. **החלת העיקרון על העובדות:** הניתוח של בית המשפט מתמקד בשאלה האם המערער עמד ברף גבוה זה לפסילה. הנקודות העיקריות שהועלו כוללות: * **טיב טענות המערער:** עיקר טענותיו של המערער מופנות להחלטות פרוצדורליות קודמות של הרשם, ובפרט לקביעת הרשם כי אין לו סמכות לפרש פסק דין שנתן תוקף להסכם פשרה. * **החלטות לעומת הטיה:** עיקרון משפטי בסיסי המיושם כאן הוא ש**החלטות פרוצדורליות המתקבלות על ידי נושא משרה שיפוטית, כשלעצמן, אינן יוצרות חשש להטיה.** כלל זה חל על סדרה או הצטברות של החלטות כאלה, גם אם נטען כי משקלן המצטבר מוכיח הטיה. * **ערוץ ראוי להתנגדויות:** השגות על התוכן המהותי של החלטות הגוף השיפוטי יועלו באמצעות **הליכי ערעור רגילים**, ולא באמצעות בקשות פסילה. בית המשפט מצטט מספר מקרים קודמים (ע"א 2369/24, ע"א 3636/24, ע"א 6212/22, ע"א 1325/21) כדי לתמוך בפרקטיקה מבוססת זו. * **חשש סובייקטיבי לעומת פחד אמיתי:** בית המשפט מבחין בין **חשש סובייקטיבי גרידא** של משוא פנים מצד בעל הדין לבין הסטנדרט האובייקטיבי של "חשש אמיתי מהטיה". רק האחרון יכול להוביל לפסילה. * **נסיבות חריגות:** עילת פסילה קמה רק במקרים **חריגים ונדירים** שבהם ברור שחוות דעתו של קצין השיפוט "ננעלה" באופן שבאמת מעורר חשש למשוא פנים. חוסר שביעות רצון גרידא מהחלטות או מניהול ההליכים אינו מספיק (מצטט ע"א 182/24). * **עיתוי בקשות הפסילה:** בית המשפט מדגיש גם את הדרישה הפרוצדורלית כי יש להגיש בקשות פסילה **מיד לאחר שנודע לבעל הדין על עילת הפסילה ולפני כל טענה אחרת.** עיכוב משמעותי יכול להוביל לדחיית הבקשה, תוך הפניה לתקנה 173(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. בית המשפט מציין שיהוי ניכר במקרה זה בין החלטות הרשם לבין הגשת בקשת הפסילה. * **תקדים בית המשפט העליון:** בית המשפט מחזק את נימוקיו על ידי הפניה להחלטת בית המשפט העליון (ע"פ 55943-03-25). תקדים זה מדגיש כי שורה של החלטות פרוצדורליות אינן מצדיקות פסילה וכי המוצא הראוי הוא ערעור. עוד הוא מדגיש כי פסילה אינה "נשק סודי" שיש להשתמש בו בשלב מאוחר של ההליכים וחוזר על הדרישה לפעולה מיידית עם גילוי עילת הפסילה. **חידוש משפטי:** בעוד שפסק הדין חוזר בעיקר על עקרונות משפטיים מבוססים בנוגע לפסילה שיפוטית, עוצמת ההסתמכות שלו על שורה של החלטות של בית המשפט העליון לאחרונה (במיוחד אלה בשנים 2024 ו-2025) מוכיחה גישה שיפוטית עקבית למניעת שימוש לרעה בבקשות פסילה כתמרון טקטי לעיכוב או ערעור על פסיקות שליליות. התיחום הברור של בית המשפט בין הערוצים הראויים לערעור על החלטות פרוצדורליות (ערעור) לבין עילות הפסילה (חשש ממשי להטיה) הוא מרכיב מכריע בשמירה על היעילות והיושרה של ההליך השיפוטי. **מסקנה:** בהתבסס על המבחן המשפטי הקבוע לפסילה שיפוטית, בית המשפט לא מצא עילה לפסול את רשם ההוצאה לפועל. טענות המערער נחשבו כהשגות על החלטות פרוצדורליות, שראוי היה להתייחס אליהן בערעור. כמו כן, בית המשפט זיהה עיכוב משמעותי בהגשת בקשת הפסילה, אשר תמכה באופן עצמאי בדחייתה. לפיכך, הערעור נדחה.