ת"א 8216-04-20

תקציר

התובעים והנתבעים מחזיקים כל אחד ב-50% מהחלקה יקרת ערך הסמוכה לחוף הים בנתניה. האתר מארח כיום מלון קטן, גן ילדים וסופרמרקט, אך הבעלים חלוקים ביניהם כיצד לפתח את האתר כדי למקסם את הפוטנציאל שלו. מספר תביעות קודמות בין הצדדים יושבו מחוץ לכותלי בית המשפט בשנת 2015 בהסכם כתוב המתווה תוכניות להגדלת זכויות הבנייה במגרש, פיתוח המתחם באמצעות עסקת קומבינציה עם קבלן צד ג' וקביעת כללים לניהול הנכס עד לקבלת היתר הבנייה. הסכם הפשרה נועד להגדיל את זכויות הבנייה ולקבל היתר בנייה בתוך פרק זמן של חמש שנים. שני הצדדים מאשימים זה את זה בהפרת הסכם הפשרה. התובעים, שרכשו את מחצית הזכויות בנכס בשנת 2014, טוענים כי הנתבעים סיכלו את תוכניות הפיתוח, סירבו להגיש בקשה להיתר בנייה בוועדה המחוזית לאחר שהוועדה המקומית דחתה את בקשתם, עיכבו חוזים עם אנשי מקצוע ולא פינו את הנכס כפי שסוכם. הנתבעים, אשר הפעילו את העסקים בנכס ורואים בו מפעל חייהם, מאשימים את התובעים בניסיון לנצל את זקנתם ואת מצבם הכלכלי כדי לגזול מהם את חלקם. לטענתם, התובעים הפרו את הסכם הפשרה מלכתחילה בכך שתכננו לפנות לוועדה המחוזית, סירבו לקדם את עסקת הקומבינציה וכתבו הערות אזהרה על זכויותיהם בנכס שמנעו מהנתבעים לקבל מימון. בית המשפט קובע כי הסכם הפשרה נועד למקסם את זכויות הבנייה בנכס, וסירובם של הנתבעים לפנות לוועדה המחוזית - אף שזו תעכב את הפרויקט - מהווה הפרה של החוזה. עוד קובע בית המשפט כי פעולות התובעים לא סיכלו את תכניות הפיתוח, וטענות הנתבעים בדבר המימון ועסקת הקומבינציה אינן מוכחות. הנתבעים הפרו את הסכם הפשרה בכך שחתמו על חוזי שכירות ארוכי טווח וסירבו לנהל את הנכס במשותף לאחר דצמבר 2017. באשר לתביעות כספיות, זכאים התובעים לדמי שימוש בסך 366,299 ₪ מהנתבעים בגין התקופה שבין דצמבר 2017 למרץ 2020. תביעתם שכנגד של הנתבעים לדמי ניהול והוצאות נוספות נדחית מאחר שמנעו ניהול משותף של הנכס. תביעת התובעים לשווי כספי של התמורה העודפת המפורטת בהסכם הפשרה נדחית בטרם עת, שכן התמורה קשורה לפיתוחו המוצלח של הנכס. לסיכום, תביעת התובעים מתקבלת באופן חלקי, והנתבעים חויבו לשלם לתובעים סך של 366,299 ₪ בתוספת מע"מ, אם שולם, והוצאות משפט בסך 150,000 ₪.