ה"פ 266/04

תקציר

פסק הדין דן בתחולת חוק ההתיישנות על תביעה בדבר זכויות במקרקעין. המבקש, שירש חוזה שנחתם בשנת 1954 בין הוריו לבין רסקו, טען כי על רסקו לקיים את התחייבותה החוזית למסור לו חלקת אדמה. עם זאת, השופט קבע כי התביעה אינה פטורה מתקופת ההתיישנות הקבועה בסעיף 159(ב) לחוק המקרקעין, שכן הזכויות הנתבעות לא נרשמו בטאבו, ולכן חלה התיישנות. כמו כן, השופט קבע כי התביעה נופלת תחת סעיף 5 לחוק ההתיישנות, הקובע תקופת התיישנות של 25 שנה לתביעות מקרקעין. מאחר שחלפו יותר מ-50 שנה מאז נחתם החוזה, הגיע השופט למסקנה כי התביעה התיישנה. בנוסף, ציינה השופטת כי השיהוי המשמעותי בהגשת התביעה, שהסתכם בכ-13 שנים לאחר שנודע למבקש על היעדר זכויות רשומות, פעל לרעת המבקש. שיהוי זה גרם לנזק ראייתי ופגע בנכונותו של בית המשפט להעניק את הסעד המבוקש. גם טענותיו של המבקש, לרבות טענתו לבעלות על החלקה שבמחלוקת, נחלשו בשל היעדר ראיות וחוסר עקביות. משכך, דחתה השופטת את הבקשה מחמת התיישנות ושיהוי, והורתה למבקש לשלם לכל אחד מהמשיבים הוצאות ושכר טרחת עורך דין.