ע"פ 17036-05-13

תקציר

המערער הורשע ב-60 עבירות מס במשך שלוש שנים, מתוכן 38 עבירות עוון בגין אי הגשת דוחות תקופתיים למע"מ במועד, ו-22 עבירות בגין ניכוי מס תשומות ללא המסמכים הנדרשים, דבר שגרם להפסד של 520,000 ₪ לקופת המדינה. בית משפט קמא התחשב בנסיבותיו האישיות, הרפואיות והכלכליות של המערער, והטיל עליו עונש מידתי ומאוזן. פסיקותיו הקודמות של בית המשפט העליון מדגישות את חומרת העבירות הכלכליות, לרבות עבירות מס, ואת הצורך בהרתעה. טענות המערער כי ביצע את העבירות בשל מצוקה כלכלית, וכי עברייני מס מופלים לרעה לעומת עבריינים בעלי עבירות דומות בעלות אופי שונה, נדחו. בית המשפט גם דחה את ההשוואה שערך בא כוח המערער לתיק אחר בעל סכומי מס דומים, שכן המחדל באותו מקרה הוסר. זהו שיקול לגיטימי בעת קביעת גזרי דין, ובמקרה זה המחדל לא הוסר והסיכוי להשבת הכספים האבודים היה נמוך מאוד. זאת ועוד, אין זו הפרתו הראשונה של המערער את חוק מס ערך מוסף. בהתחשב בחומרת העבירות ובצורך בהרתעה, נדחה הערעור על פסק דינו של בית משפט קמא, והמערער חויב לרצות את עונש המאסר שנגזר עליו כפי שנקבע מלכתחילה.