ע"ו 18553-08-13

תקציר

ועדת הערר קיבלה חלקית את ערעור המשיב בעניין תשלום רטרואקטיבי של תגמולים לפי חוק הנכות (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959. המשיב, שסבל מנכות אורתופדית במהלך שירות החובה שלו בשנת 1979, קיבל את תביעתו לקצבאות, אך לא התייצב לבדיקה רפואית בשנת 1981. לאחר מכן הופסקו זכויותיו, ולמרות התכתבויות בשנים 1982 ו-1985 בנוגע לחידוש תביעתו, המשיב לא המשיך בעניין עד שנת 2007. הוועדה מצאה כי המשיב טופל באופן בלתי ראוי על ידי קצין התגמולים, וכי יש לראות בבקשתו משנת 1985 חידוש תביעתו. עם זאת, הוועדה קבעה גם כי המשיב נושא באחריות מסוימת לעיכוב. לפיכך קבעה הוועדה כי המשיב זכאי למחצית ההטבות משנת 1985 ואילך. על פסק דין זה ערערו הן פקיד התגמולים והן המשיב. הממונה על התגמולים טען כי ההחלטה להפסיק את הקצבאות בשנת 1982 הייתה סופית, והמשיב זנח את תביעתו. המשיב טען מנגד, כי יש לראות בבקשתו משנת 1985 המשך לתביעתו המקורית, והוא זכאי לפיצוי מלא ממועד זה. בנוסף, טען המשיב כי הוא סובל מנכות פסיכיאטרית נפרדת, שיש להתחשב בה. בית המשפט קיבל את ערעורו של קצין התגמולים, ודחה את ערעורו הנגדי של המשיב. נמצא כי החלטת הוועדה להעניק תשלום רטרואקטיבי של הגמלאות לא נתמכה בתקדימים, ויש להחיל את הכלל – כי הגמלאות משולמות ממועד ההפטר או ממועד התביעה. זאת ועוד, אבחנתו הפסיכיאטרית של המשיב לא הוצגה בפני הוועדה הרפואית, ועל כן לא ניתן היה להתחשב בה. בית המשפט הסכים עם קביעת הוועדה כי הייתה רשלנות מצד הממונה על התגמולים, אך מחדל זה לא הצדיק תשלום רטרואקטיבי של הטבות שלא נקבעו בחוק. לבסוף, קבע בית המשפט כי אין להגדיל את הטבות המשיב בהפרשי הצמדה וריבית. למרות פסק הדין, החליט בית המשפט שלא לחייב את המשיב בהוצאות.