בג"צ 1468/90

תקציר

פסק הדין מקבל את העתירה הקוראת תיגר על המשך מעצרו של אדם העומד בפני גירוש. בית המשפט קובע כי מעצרו של העותר, שאינו מסכים לגירושו לארה"ב, אינו מוצדק, שכן הוא אינו משרת את התכלית של הבטחת יציאתו מישראל. החוק מאפשר מעצר כדי להבטיח גירוש, לא כאמצעי ענישה. מאחר שגירושו של העותר ללא הסכמתו אינו אפשרי, המשך מעצרו יהווה מאסר ללא הגבלת זמן. בית המשפט מדגיש כי יש להפעיל סמכויות מנהליות כדין. במקרה זה, מעצרו של העותר מעבר למטרה המותרת בחוק אינו מוסמך. תרעומת המשיבים על סירובו של העותר לשתף פעולה מובנת, אך ההתמקדות היא בשאלה האם המשך המעצר חוקי. העותר מסכים לעמוד בתנאי הערבות המבטיחים את זמינותו להליכי גירוש. לפיכך, בית המשפט מורה על שחרורו בתנאים ספציפיים, לרבות חתימה על ערבות עצמית והמצאת שלושה ערבים, לצד דיווח שבועי למשטרה. פסק דינה של השופטת אור התקבל פה אחד, בהסכמת השופטים ש' לוין וי' בך.