סע"ש 19256-10-17

תקציר

זהו סיכום פסק הדין. התובע, אזרח סודני, תבע את הנתבעים בגין שכרו שלא שולם לכאורה ודמי חבר אחרים הקשורים לעבודה. לטענתו, הנתבעים, שאחד מהם היה מעסיקו הישיר והשני קיבל את שירותי הניקיון שלו, לא שילמו לו את שכרו המגיע לו, ניכו משכרו סכומים שונים שלא כדין ולא מסרו לו הודעות מסוימות הקשורות לעבודה. עם זאת, בית המשפט קבע אחרת. בפסק הדין נכתב כי על העסקתה של התובעת חל צו הארכה משנת 2014 בענף הניקיון, הקובע את שכר המינימום. בית המשפט קיבל את טענת הנתבע כי שולם לתובע שכר מינימום, וטענותיו לשכר גבוה יותר לא הוכחו. טענת התובע כי תלושי השכר שלו היו פיקטיביים ולא שיקפו את שכרו בפועל נדחתה, שכן בית המשפט מצא אותם כראיה מדויקת ולכאורה לתשלומים שבוצעו. בנוסף, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובע 500 ₪ כפיצוי על כך שלא מסרה לו הודעת העסקה בשפת האם שלו. כמו כן חויב הנתבע להחזיר ניכוי עודף בסך 74.36 ₪ עבור ביטוח בריאות. עם זאת, בית המשפט דחה את מרבית טענות התובעת, לרבות אלה הנוגעות לגמול שעות נוספות, ניכויים משכר, פדיון חופשה שנתית, ימי חגים, דמי הבראה, פיצויים במקום הפרשות לפנסיה ופיצויי פיטורים, שכן מצא כי הנתבעת כבר שילמה את מרבית החובות הללו או שלא היו חייבים לתובע. בסופו של דבר, פסק בית המשפט לטובת הנתבעים, בקובעו כי הם כבר שילמו לתובע את שכרו ותגמוליו המגיעים לו, והתובע חויב לשאת בהוצאות הנתבעת, בסך 4,000 ₪, בצירוף התשלומים האמורים. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים והם עודכנו על ההחלטה בדואר.