תלה"מ 20416-05-18

תקציר

פסק דין זה עוסק בשתי עתירות שהגישו בני זוג גרושים בנוגע לזכויות בדירתם לאחר גירושיהם. העתירה הראשונה מבקשת לבטל את החובה להעביר 10% מהזכויות בדירה לנתבע, שכן לטענת התובע הנתבע התנהג בצורה מחפירה והוליך אותו שולל במהלך המשא ומתן. השנייה מבקשת לבטל את התחייבות התובעת לשלם 950 ₪ לחודש עבור הוצאות הדירה, עקב שינוי נסיבות לכאורה. הנתבעת טוענת כי לא התנהגה בצורה מחפירה וכי טענות התובעת משוללות כל יסוד. השופט בוחן ביסודיות את הטענות ואינו מוצא בהן כל שחר. נקבע כי ההסכם בין הצדדים הינו הסכם ממון טרום נישואין, שאושר על ידי בית המשפט, ולא הסכם מתנה כפי שנטען על ידי התובעת. השופטת מקבלת את גרסת הנתבע לאירועים וטוענת כי התובע לא הביא די ראיות לביסוס טענותיו בדבר הטעיה וחוסר תום לב מצד הנתבע. יתר על כן, השופטת מדגישה כי הסכמי ממון נחשבים לגוף אחד, וביטול סעיף אחד משמעותו ביטול ההסכם כולו, דבר שאינו מוצדק במקרה זה. בנוסף, מסיק השופט כי לא חל שינוי נסיבות בכל הנוגע להוצאות הדירה, והתובע מחויב להמשיך ולשלם את חלקו. התובע חויב לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך 20,000 ₪, ושתי העתירות נדחות.