ת"א 8036/06

תקציר

מדובר בחייל ישראלי נעדר, יהודה יקותיאל כץ, שנעדר במהלך מלחמת לבנון ב-1982. הוריו, אחיו ואחותו של כץ תבעו את ממשלת ישראל, את הרב הצבאי הראשי ואת ראש אכ"א לשעבר בגין רשלנות, בדרישה לפיצוי בגין עוגמת נפש. התובעים טענו כי הנתבעים התרשלו בשינוי מעמדו של כץ מ"נעדר" ל"חלל שמקום קבורתו אינו ידוע", ללא ראיות מספיקות או תשומות שלהם, וגרמו להם נזק. השופט הכיר ברגישות התיק והקל את דיני הראיות. השופט קבע כי הנתבעים לא התרשלו ברוב ההיבטים. ההחלטה להכריז על כץ כשהיד התבססה על ראיות מספיקות והתייעצויות עם גורמים שונים, כולל מומחים רפואיים וגורמי ביטחון, והיא לא הייתה בלתי סבירה. השופט דחה גם את טענות התובעים על הדלפות לתקשורת ואפליה בטיפול בעניינו של כץ לעומת חיילים נעדרים אחרים. עם זאת, בית המשפט מצא את הנתבעים התרשלו בכך ששללו ממשפחת כץ את זכותם לעיין ולטעון את התיק לפני קבלת ההחלטה. רשלנות זו גרמה לתובעים נזק נפשי, הניתן לפיצוי על פי הדין הישראלי. השופט פסק לכל אחד מהתובעים סכומי פיצוי משתנים בגין הפגיעה באוטונומיה שלהם. ככלל, התביעה נדחתה ברובה, למעט ראש הנזק הנוגע לפגיעה באוטונומיה. לתובעים נפסק פיצוי, והמדינה חויבה לשאת בהוצאותיהם המשפטיות. השופט אישר את פרסום פסק הדין תוך שמירה על חיסיון דיונים וראיות מסוימים.