ע"א 7108/20

תקציר

במקרה דנן, ביקשה המערערת לבטל פסק דין קודם בעילה של הונאה לכאורה, שהתמקד בעיקר בסתירות בין שם החברה לבין מספר הזיהוי שלה. בית המשפט בחן את טענת המערערת, המעוגנת בעיקרון המשפטי לפיו תרמית מבטלת הכל; עם זאת, היא טענה כי הונאה לא הוכחה ולא הוכחה במקרה זה. היא שבה והדגישה כי ביטול פסק דין בעילה של תרמית הוא אמצעי נדיר וקיצוני שנועד לתקן עוולות, ולא לתת לבעלי דין שאינם מרוצים הזדמנות נוספת. בית משפט קמא כבר קבע כי לא ניכרה כוונת מרמה למרות סתירות השמות, וממצא עובדתי זה התקבל, שכן ערכאת הערעור מתערבת רק בנסיבות חריגות. המערער חזר על טענות שבית משפט קמא מצא כבלתי משכנעות ולא הציג כל ראיה חדשה המצדיקה את ביטול פסק הדין. בנוסף, חל שיהוי פרוצדורלי משמעותי – כשבע שנים – בין טענת המרמה הראשונית לבין הגשת הבקשה לביטול פסק הדין, ובכך החליש עוד יותר את מעמדה של המערערת. בית המשפט הדגיש כי שיהוי כזה מגביר את נטל ההוכחה הנדרש כדי להצדיק ביטול ומתיישב עם עקרון הסופיות המשפטית. טענות המערער עוררו שיקולי אינטרס ציבורי וצדק אך נמצאו משוללות כל יסוד, במיוחד נוכח העובדה שכל שיבוש בהליכים נגרם מעצמו, ונבע מאי התייצבותו של המערער לדיון חיוני. המערער פירש באופן שגוי גם פסיקות אחרות, כגון פרשת תורג'מן, בניסיון לטעון כי די בשיקולי צדק בלבד כדי לפתוח מחדש את התיק. עם זאת, טענות אלה נדחו בשל היעדר טעות פרוצדורלית או ראיות משכנעות חדשות. כתוצאה משיקולים אלה נדחה הערעור, ובית המשפט הטיל על המערער הוצאות משמעותיות בגין התמשכות בערעור חסר בסיס.