עת"מ 24407-09-22

תקציר

העותרים, שני אחים במשפחה בת שישה ילדים, נולדו מחוץ לישראל ונרשמו כאזרחים ישראלים בשנת 2007 יחד עם אביהם, שקיבל אזרחות ישראלית מלידה. הרישום נבע מטעות של משרד הפנים. 15 שנים לאחר מכן החליט המשרד לשלול את אזרחותם של שני העותרים, בטענה כי הרישום בטל משום שהוא מנוגד לחוק האזרחות ולהוראת שעה משנת 2003, האוסרת על הענקת אזרחות לתושבי האזור. העותרים טענו כי יש לשנות את ההחלטה משום שהיא מבוססת על טעות וביקשו להסדיר את אזרחותם הישראלית. בית המשפט הסכים עם העותרים, קיבל את עתירתם וביטל את החלטת המשרד לשלול את אזרחותם. בית המשפט קבע כי אזרחות היא זכות יסוד ואין לשלולה ללא חקירה מעמיקה ושיקול דעת ראוי. חוק האזרחות אמנם מתווה את ההליכים לשלילת אזרחות, אך אינו מתייחס למצבים בהם האזרחות ניתנה עקב טעות מנהלית. בית המשפט מצא כי אין לבטל אוטומטית את רישומם של העותרים כאזרחים, אף שהוא מנוגד לחוק, אלא להחיל את עקרון "הבטלות היחסית", המבחין בין אי-חוקיותו של מעשה מינהלי לבין תוצאותיו. במקרה זה, ביטול האזרחות יגרום נזק משמעותי לעותרים ולבני משפחתם, שהשתקעו בישראל לפני שנים, בעוד שהפגיעה הפוטנציאלית באינטרס הציבורי הייתה מזערית. זאת ועוד, העותרים קיבלו את אזרחותם בתום לב, וביטולה לאחר זמן כה רב יהיה בלתי סביר, מה גם שהטעות הייתה של המשרד. לפיכך קבע בית המשפט כי אזרחותם של שני העותרים תיוותר על כנה, והורה למשרד הפנים לכסות את הוצאותיהם המשפטיות של העותרים.