בג"צ 137/58

תקציר

תיק זה, *משה ימיני נ' פקיד שומה המכס, תל אביב-יפו ואח'*, שנדון בבג"ץ (בג"ץ 137/58) בראשות הנשיא אולשן, עוסק בנתיב הפרוצדורלי העומד בפני יחיד המערער על שומות מכס. **עיקרון משפטי:** * העיקרון המשפטי המרכזי נוגע לשיקול הדעת של סמכות השיפוט של בית המשפט הגבוה לצדק. בעוד שבית המשפט העליון יכול לדון בעניין, הוא אינו מחויב לעשות זאת אם קיימים אפיקים משפטיים חלופיים ומתאימים יותר. **ניתוח סעיף 154 לפקודת המכס:** * סעיף 154 לפקודת המכס קובע לנפגע החולק על שומת מכס שתי דרכי פעולה אפשריות: * תשלום הסכום השנוי במחלוקת "בדרך של מחאה" ולאחר מכן הגשת העניין לבית משפט מוסמך. * פנייה ישירה לבג"ץ. * הלשון "רשאי לשלם" בסעיף 154 מצביעה על כך שמדובר באופציה מתירנית ולא חובה. המשמעות היא שהאלטרנטיבה של פנייה לבית משפט מוסמך תמיד קיימת. **חידוש/פרשנות משפטית:** * בית המשפט, באמצעות הנשיא אולשן, סירב לאמץ פרשנות נוקשה לסעיף 154, בין אם תוך הקפדה על טענת המשיבים כי רק מסלול "תשלום במחאה" מותר, ובין אם בטענת המבקש כי סירוב לשלם פותח אוטומטית את שערי בית המשפט העליון. * בית המשפט קבע גישה מורכבת, והכיר בכך שבעוד שמסלול "בית המשפט המוסמך" זמין בדרך כלל, לבית המשפט העליון נותר שיקול דעת לדון בתיק גם אם חלופה זו קיימת. שיקול דעת זה צריך להיות מופעל על בסיס שיקולי צדק. * גורמים מרכזיים לבית המשפט העליון בהפעלת שיקול דעת זה כוללים: * אופי הבעיה שהוצגה בתיק. * מצבו הספציפי של המבקש. * הגודל הכספי של הסכום השנוי במחלוקת. * יכולתו בפועל של המבקש לעמוד בדרישת "תשלום במחאה". * בית המשפט הבהיר כי הוא יעקוף את מסלול "בית המשפט המוסמך" רק אם ישתכנע שהפניית המבקש לשם תהיה בלתי צודקת, במיוחד אם המבקש אינו יכול להרשות לעצמו לשלם את הסכום השנוי במחלוקת כדי להגיש את המחאה. **תוצאה:** * במקרה ספציפי זה, בית המשפט העליון לא מצא ראיות או נסיבות משכנעות המצביעות על כך שהפניית המבקש לבית המשפט המוסמך תהיה בלתי צודקת. * המחלוקת העיקרית נסובה סביב שאלה עובדתית בדבר סיווגם של "מכשירי מדידה" תחת סעיפי תעריף שונים, אשר בית המשפט מצא לנכון יותר להכרעה על ידי בית משפט רגיל בעל יכולת לחקור עדים ועדויות מומחים. * לפיכך, דחה בג"ץ את הבקשה וביטל את הצו המותנה שהוציא קודם לכן. המבקש חויב בתשלום הוצאות המשפט של המשיבים.