תמ"ש 43028-11-14

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לתביעת התובע לפירוק השותפות בדירה בבעלות משותפת עם בת זוגו, עמה הוא מנהל הליכים מתמשכים בבית הדין הרבני לשלום בית. אשתו הנתבעת טענה כי יש לדחות את התביעה בשל ההליכים המקבילים וצווי סעד זמניים שניתנו על ידי בית הדין הרבני. עם זאת, בית המשפט מצא כי צווים אלה הם זמניים ואינם מצדיקים את דחיית התביעה. בית המשפט קבע כי זכותו של התובע לפרק את השיתוף הרכושי גוברת על הרצון לפתרון כולל של הסכסוך, מה גם שהסיכוי שהצדדים יתפייסו קלוש. הנתבעת לא סיפקה הצדקה סבירה לעיכוב הפירוק, ולפיכך בקשתה נדחתה. בית המשפט הדגיש כי זכותו של התובע לפרק את השותפות היא זכות יסוד חוקתית, ועיכוב ההליך ללא מועד סיום מוגדר יפגע באופן בלתי מידתי בזכות זו. בנוסף, קבע בית המשפט כי אין סכנה שהילדים הקטינים יהפכו לחסרי בית, שכן לנתבעת היו האמצעים הכספיים לפרנס אותם ואת עצמה. תביעתו של התובע לחלוקת מטלטלין נדחתה מחוסר פרטים וראיות, וגם תביעתו לדמי שימוש ראויים נדחתה, שכן עזב את הדירה מרצון. פסק הדין התיר את פירוק השותפות בדירה, אך קבע כי הוא ייכנס לתוקף רק לאחר פקיעת הצווים הזמניים מבית הדין הרבני. בית המשפט לא הורה על הוצאות, והתיר את פרסום פסק הדין תוך השמטת פרטים מזהים.