עת"מ 5278-12-15

תקציר

העותר, מכון ויצמן למדע, הגיש עתירה נגד המשיבה, עיריית רחובות, כנגד שתי דרישות תשלום להיטלי פיתוח. הדרישה הראשונה הייתה ל-65 מיליון שקל להיטלי סלילת כבישים ומדרכות, והשנייה ל-20 מיליון שקל להתקנת צנרת מים. בעתירה נטען כי הסכמי הפשרה בין הצדדים משנת 1995 לשנת 1997 קבעו כי ההיטלים ישולמו רק בגין החלקות הנמצאות ב"טבעת החיצונית" של שטח המכון, וכי המשיב הפר הסכמים אלה. עוד נטען בעתירה כי הדרישות אינן מוצדקות, חסרות פירוט ומהוות חיוב כפול, וכי יש להפחית את סכום ההיטל על התשתית הפנימית של המכון ועל פיתוחיו במימון עצמי. בנוסף, טען העותר כי התחשיבים ששימשו את המשיב לקביעת ההיטלים היו פגומים, וכי יש לדחות את הדרישות בשל תקופת ההתיישנות ושיהוי המשיב בהוצאתן. בית המשפט קבע כי הסכמי הפשרה אינם תומכים בפרשנותה של העותרת וכי המשיבה רשאית להטיל את ההיטלים על כל חלקות המוסד, שכן הן מהוות "נכס" אחד על פי התקנון הרלוונטי. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי התנהלות המשיבה לא הייתה בלתי סבירה בתביעת ההיטלים, שכן העבודות שבוצעו שדרגו באופן מהותי את התשתיות ולא היו עבודות תחזוקה בלבד. בית המשפט דחה גם את טענת העותרת בדבר כפל החיוב והעדר פירוט בדרישות, וקבע כי המשיבה הבהירה את הפרטים בתגובתה לעתירה. בית המשפט הדגיש כי התשתיות הפנימיות של העותרת והפיתוחים במימון עצמי לא פטרו אותה מתשלום היטלי הפיתוח, שהוחלו באופן שווה על כלל בעלי הנכסים. העובדה שהעותרת הייתה בעלת שטח גדול וביצעה פעילויות שונות בקמפוס שלה לא שינתה את חובתה להשתתף בעלויות התשתית העירונית. אשר לאגרת התקנת צינור המים, קיבל בית המשפט את עמדת המשיב כי האגרה משתלמת עבור כל שטח המכון, שכן הוא מחובר למערכת המים העירונית וצרך ממנה מים. בית המשפט לא מצא טעם בטענות ההתיישנות והשיהוי של העותרת, בציינו כי העבודות בוצעו לאחרונה וכי המשיבה לא עמדה על זכויותיה. לבסוף, בחן בית המשפט את הפגמים הנטענים בחישובים ומצא כי העותר לא הוכיח פגמים מהותיים כלשהם המצדיקים התערבות בהחלטת המשיב. העתירה נדחתה, והעותר חויב לשלם למשיב הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 50,000 ₪.