ת"א 57830-05-17

תקציר

התובע, בעל היסטוריה של מאבקים נפשיים לרבות ניסיון התאבדות, טען כי נפגע בתאונה שאירעה כאשר מעקה עליו נשען במהלך עבודתו באתר בנייה בבעלות הנתבעים השתחרר וגרם לו ליפול שלושה מטרים על רצפה מלוכלכת מלאה בחומרי בנייה. הנתבעים טענו כי נזקיו של התובע נבעו מרשלנותו שלו. לטענתם, הוא עמד על סולם והניח את רגלו על המעקה, וכי מעשיו סותרים את ההוראות שקיבל. בית המשפט פסק לטובת התובע בקובעו כי התאונה אירעה כהגדרתו וכי הנתבעים אחראים לפציעתו. השופטת ביססה החלטה זו על עדויותיהם המהימנות של התובע והעד שלו, כמו גם על היעדר ראיות שהציגו הנתבעים לתמיכה בטענתם. השופטת גם דחתה את ניסיונם של הנתבעים להכפיש את גרסתו של התובע בשל אי חשיפת פגיעות קודמות, וקבעה כי הן אינן קשורות זו לזו ואינן משמעותיות. השופטת חישבה את פיצויי התובע בגין הפסדי שכר בעבר ובעתיד, כאב וסבל, סיוע לצד ג', הגדלת הוצאות ניידות עתידיות ונסיעות טיפוליות בעבר. סך הנזקים חושבו ב-1,482,000 ₪. לאחר הפחתת סכום זה בפיצוי שכבר שולם על ידי המוסד לביטוח לאומי, היתרה הסופית הגיעה ל-1,252,000 ₪. השופט הורה לנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סכום זה, בתוספת 23.4% שכר טרחת עורך דין ו-3,700 שקל הוצאות משפט. התשלום היה אמור להתבצע בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, או שיצטברו בו הפרשי ריבית והצמדה כקבוע בחוק.