ת"פ 256/95

תקציר

הנאשם, י.ש., ירה למוות באשתו, נ.ב.מ.ס, וניסה לרצוח את בנם, ד', ב-21 בספטמבר 1995, סמוך לבית אשתו. הוא הואשם ברצח בכוונה תחילה ובניסיון רצח. הנאשם טען כי אינו זוכר את האירועים שקדמו לירי. בית המשפט נדרש להכריע האם התביעה עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה כי הנאשם הוא היורה, למרות טענת הנאשם לאובדן זיכרון. בית המשפט מצא ראיות מספיקות, לרבות עדויות עדים, כדי לקבוע מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם הוא היורה. כמו כן הייתה מחלוקת אם התקיימו מרכיבי המחשבה המוקדמת. בית המשפט בחן את האירועים שהובילו לירי ולא מצא כל התגרות תכופה שתצדיק את מעשיו של הנאשם תחת ההגדרה המשפטית של קינטור. יתר על כן, מעשיו של הנאשם היו מתוכננים מראש, כפי שעולה מכתב התאבדות שנמצא ברשות הנאשם המנבא את השתלשלות האירועים המדויקת. הנאשם הורשע ברצח בכוונה תחילה בגין רצח אשתו ובניסיון רצח עבור בנו.