עת"מ 447/02

תקציר

העותרים ביקשו מבית המשפט לקבוע כי יש לדחות את הבקשה לדיון חוזר בפני הוועדה המחוזית בהחלטה בעניין תכנית בניין עיר, שכן היא הוגשה באיחור ואין בה כל עילה משפטית. לחילופין, ביקשו העותרים כי אם בית המשפט לא ידחה את הבקשה, עליו להורות לוועדה המחוזית לדון בכל ההתנגדויות לתוכנית בטרם תדון בה. המשיבים טענו כי הבקשה הוגשה במועד, וכי העותרים התמהמהו בהגשת עתירתם ועל כן יש לדחותה. עוד טענו כי העותרים הגיעו לבית המשפט בידיים לא נקיות, וכי העתירה מוקדמת מדי שכן הוועדה המחוזית טרם קיבלה החלטה סופית. עוד טענו המשיבים כי השתתפות העותרים בדיון החוזר בפני הוועדה המחוזית מהווה מחילה וויתור על טענותיהם בדבר סמכות הוועדה. לגופו של עניין טענו המשיבים כי הבקשה הוגשה בתוך פרק הזמן המותר בחוק ומטעמים תקפים. בית המשפט קבע כי העתירה לא התעכבה ולא הייתה מוקדמת מדי. בית המשפט מצא כי הבקשה לדיון חוזר הוגשה במועד, שכן היא נשלחה שלושה ימים לפני המועד האחרון. עוד קבע בית המשפט כי הופעתם של העותרים בדיון החוזר אינה מהווה מחילה וויתור על טענותיהם, שכן הם ניסו בכנות לשכנע את הוועדה המחוזית בחוסר סמכותה טרם הגשת העתירה. כמו כן, בית המשפט קבע כי החלטת הוועדה המחוזית לדון מחדש בתכנית תקפה, שכן הבקשה לדיון חוזר הוגשה כאשר המבקשים היו עדיין חברים בוועדה, והוועדה הייתה מחויבת לדון בתכנית לאחר הגשת הבקשה. עוד קבע בית המשפט כי לוועדה המחוזית סמכות לדון בכל סוגיה תכנונית או משפטית שתמצא לנכון, ואין צורך לקיים דיון חדש בשל שינויים בהרכב הוועדה. לפיכך, העתירה נדחתה. העותרים חויבו לשלם למשיבים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.