עש"א 32365-05-20

תקציר

המקרה שלפנינו עוסק ביישום דיני הקדמה ההמצאתית ביחס לבקשות פטנט של חברות בתעשיית התרופות. החברה המערערת הגישה בקשה לפטנט על שימוש ספציפי בתרכובת ידועה, אך הבקשה נדחתה על ידי רשם הפטנטים בנימוק שאין בה התקדמות המצאתית. סלע המחלוקת העיקרי היה האם הפרסומים הקודמים, לרבות בקשת הפטנט הקודמת של המערערת, שללו את ההתקדמות ההמצאתית של הבקשה הנוכחית אם לאו. בית המשפט קבע כי מבחן ההתקדמות ההמצאתית מחייב איזון עדין בין האינטרסים של מפתחי ההמצאות לבין הציבור הרחב. זה לא צריך להיות מכביד מדי, במיוחד בתעשיית התרופות, אבל חייב גם למנוע ניצול לרעה של מערכת הפטנטים. בית המשפט מצא כי הרשם נקט גישה נוקשה מדי, בעוד שהמערער הפגין גישה שאננה יתר על המידה. החלטתם הייתה כי יש להחזיר את התיק לרשם לבחינה מחודשת של סוגיית ההתקדמות ההמצאתית, תוך התמקדות בקשיים הספציפיים בהם נתקלו בפיתוח האמצאה, והאם אלה מחייבים שיקול דעת המצאתי. היה על המערער להביא ראיות מפורטות יותר לקשיים אלה, ואם לא ניתן היה להכחיש אותם על ידי פעולות שאינן דורשות ניצוץ המצאתי, הבקשה לא הייתה מאושרת. הערעור התקבל, ושני הצדדים חויבו לשאת בהוצאותיהם.