עת"מ 5126-07-15

תקציר

בית המשפט החליט כי הבקשה לצו ביניים שהגישו העותרים תידחה. העותרים, תושבי ישראל, ביקשו לערער על מדיניות המדינה לגירוש מסתננים מאריתריאה וסודאן למדינות שלישיות. הם טענו כי מעצרם וגירושם הפוטנציאלי מהווים סכנה לחייהם ולחירותם. עם זאת, בית המשפט מצא כי העותרים לא הביאו ראיות מספיקות לסיכון אישי אישי אישי כדי לתמוך בטענותיהם. חששותיהם היו כלליים מדי ולא ספציפיים מכדי להצביע על כלל רחב יותר. בית המשפט הכיר בלגיטימיות של חששם של העותרים לעזוב את ישראל למדינה אחרת שאינה ידועה לאחר ששהו בה שנים רבות. עם זאת, בהיעדר ראיות קונקרטיות לסכנה לחירותם או לחייהם, לא ניתן לעכב את מאמציה המתמשכים של המדינה לגרשם. סמכותה של המדינה לגרש מסתננים למדינות שלישיות בטוחות אינה שנויה במחלוקת, ובית המשפט לא מצא עילה ליתן צו גורף האוסר על מעצרם. העותרים לא ביססו חשש לסיכון חייהם או חירותם של הפרט במדינות השלישיות הייעודיות. הראיות שהוצגו, שהתבססו על ראיונות פרטניים, לא הספיקו כדי להכליל את חוויותיהם של כלל המסתננים. יתר על כן, עמדת האו"ם ביחס למדינות אלה אינה אוסרת על גירוש בשל סכנה לחייהם או לחירותם של המסתננים. באשר למעצרם של עותרים, אישר בית המשפט את צו המדינה, כפי שמותר לפי סעיף 13 לחוק הכניסה לישראל אם אדם אינו משתף פעולה. סירובם של העותרים לשתף פעולה עם הליך הגירוש, לצד היעדר חשש ממשי לחייהם, מצדיק את מעצרם. בסופו של דבר קבע בית המשפט כי מאזן הנוחות נוטה לטובת דחיית הבקשה לצו ביניים. אם לא יסכימו העותרים לנסוע למדינה שלישית, הם לא יגורשו בכפייה וייעצרו רק בשל חוסר שיתוף הפעולה ביניהם. מעצר זה אינו יוצר מצב בלתי הפיך, והבחינה התקופתית של משמורתם מדי 30 יום מספקת הזדמנות לבחינה מחודשת. האינטרס הציבורי בניהול תופעת ההסתננות ויישובם של עשרות אלפי מסתננים מאריתריאה ומסודאן נוטה לטובת עמדת המדינה. כמו כן, בית המשפט המליץ למדינה לשקול מחדש את גישתה לחשיפת מידע, במטרה להפיג את חששותיהם וחששותיהם של מסתננים מפני הליך הגירוש. ההחלטה התקבלה ללא נוכחות הצדדים ולא תישא בעלויות.