ע"פ 2513/96

תקציר

בית המשפט העליון דן בערעור שבו היו מעורבים שני משיבים, ויקטור שמש ואריק גז, שהואשמו בסחר והחזקת הרואין. למרות ששניהם הודו בהאשמות, פסקי הדין שלהם התפצלו במהלך המשפט. על שמש הוטל מאסר על תנאי ללא הרשעה בשל גורמים מקלים לכאורה, ואילו על גז נגזרו שלוש שנות מאסר, מחציתן על תנאי. המדינה ערערה על ההחלטה שלא להרשיע את שמש, בטענה כי הימנעות מהרשעה ללא הצדקה חריגה סותרת נורמות משפטיות ופוגעת בשוויון בפני החוק. בית המשפט הסכים עם המדינה, הפך את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, והטיל על שמש עונש מאסר על תנאי של 18 חודשים, מותנה בכך שלא יבוצעו בו עבירות נוספות בתוך שנתיים. לעומת זאת, למרות שהכיר בהרשעותיו הקודמות של גז ובחומרת עבירותיו, החליט בית המשפט שלא לשנות את עונשו, בנימוק של עקרון אחידות הענישה בין שני המשיבים שפעלו כשותפים שווים לעבירה. השופט מ' חשין חלק על כך בעניין שמש, והעריך את תקופת המבחן המקורית ללא הרשעה בשל מעמדו המינורי של שמש בעת ביצוע רוב העבירות והתנהגותו החיובית מאז. בסופו של דבר, פסק הדין של בית המשפט אישר את הצורך בהרשעה בעניינו של שמש תוך שמירה על עונשו של גז.