ע"פ 6272/94

תקציר

פסק הדין מתייחס למקרה רצח. המערער, תושב נצרת עילית, הכיר את המנוח, מיכאל מנביץ, עוד מלימודיהם המשותפים באולפן. ביום 5.2.94 בשעות הערב ביקר המערער בביתו של המנוח ודקר אותו בצווארו ובגבו. המנוח נמלט מהדירה אך למרבה הצער נפטר. הודאתו הראשונית של המערער ושחזורו את האירועים תאמו את הראיות הפיזיות בזירה. עם זאת, בחקירות שלאחר מכן ובמשפט, הציג המערער גרסאות שונות, בהן טען להגנה עצמית וניסה לערב שני צעירים באירוע. בית משפט קמא דחה את גרסאותיו החדשות של המערער כבדיות והרשיע אותו ברצח בכוונה תחילה וגזר עליו מאסר עולם. בערעור נטען, כי שגה בית משפט קמא בדחותו את טענת ההגנה העצמית של המערער. המערער ביקש כי בית המשפט יאמץ את חוות דעתו של השופט קמא, אשר הביעה ספק באשר לראיית הנולד של המערער את התוצאות הקטלניות של מעשיו, המובילים להרשעה בהריגה ולא ברצח. עם זאת, דעת הרוב של בית משפט קמא התקבלה, בקובעו כי תיאוריו של המערער עצמו את האירועים, בצירוף הראיות הפיזיות, הוכיחו מעבר לספק סביר כי ביצע רצח כפי שהואשם. הראיות האובייקטיביות הצביעו על כוונה, וגם התנהגותו של המערער לאחר האירוע לא עלתה בקנה אחד עם הגנה עצמית. זאת ועוד, הימנעותו של המערער ממסירת תיאור עקבי ואמיתי של האירועים, לצד העלמתו מפרטים, פעלו לרעתו. ערכאת הערעור הסכימה עם דעת הרוב של בית משפט קמא, דחתה את הערעור ואישרה את ההרשעה ברצח ואת מאסר העולם. השופט קדמי והשופט טירקל הסכימו עם הכרעת הדין.