ת"א 24425-07-17

תקציר

התובעים, שמואל ויפה דבורה איצקוביץ', טענו לבעלות על 103/1211 חלקים במקרקעין הרשומים כגוש 6213, חלקה 13 בתל אביב-יפו ("החלקה"). הנתבעות היו חברת בוני סומייל בע"מ, חברה ששימשה כנאמן עבור התובעים ורכשה את החלקה בשנת 1995, לכאורה בנאמנות עבור התובעים, ושני נתבעים נוספים: שוב אפיקים בע"מ (שוב), חברה שרכשה את החלקה מבוני סומייל בשנת 2010, ואפיקים חברה לנאמנות בע"מ ("חברת הנאמנות"), שהחזיקה בזכויות בחלקה לטובת שוב ובעלי מניותיה. בית המשפט קיבל את תביעת התובעים לסעד הצהרתי בדבר זכויות הבעלות שלהם בחלקה. מהראיות עולה כי בשנת 1995 רכשה בוני סומייל שליש מהחלקה בנאמנות עבור התובעים. זכויות התובעים במקרקעין הוחזקו בידי בוני סומייל עד שהאחרון מכר מחדש את החלקה. בית המשפט מצא כי גרסת התובעים לאירועים שקדמו לרכישת החלקה סבירה יותר מזו של בוני סומייל. טענות התובעים נתמכו גם במסמכים מקבילים, לרבות שיק למחיר הרכישה שנתנו התובעים לבוני סומייל ובהסכם המכר, בו נקבע כי שליש מהחלקה נרכש בנאמנות. בית המשפט דחה את טענות הנתבעים כי טענות התובעים קצובות בזמן. עילת התביעה של התובעים נגד בוני סומייל התעוררה בשנת 2008, כאשר בוני סומייל הכחישה את חובות הנאמנות שלה כלפי התובעים. מכיוון שהתביעה הוגשה בשנת 2017, היא הייתה בתוך תקופת ההתיישנות של 15 שנה לתביעות במקרקעין. בית המשפט העניק גם סעד הצהרתי, למרות שהחלקה אינה קיימת עוד כיחידה רשומה נפרדת. סעד זה נדרש לצורך סיום חלוקת התמורה ממכירת המגרש, שנמכר לצד שלישי במסגרת הליך פירוק שיתוף. בנוסף, דחה בית המשפט את התביעות הנגדיות שהוגשו על ידי בוני סומייל וחברת הנאמנות. תביעתה שכנגד של בוני סומייל לפיצויים בסך 500,000 ₪ שנגרמו לכאורה בשל הערת האזהרה של התובעים על החלקה נדחתה מחוסר ראיות. גם תביעתה שכנגד של החברה, שביקשה לחייב את התובעים בהוצאות הקשורות לחלקה, נדחתה מאחר שהחברה הייתה מודעת להערת האזהרה בעת רכישת הקרקע ולא התנתה את רכישתה במחיקת השטר. הנתבעים חויבו לשלם את הוצאות התובעים ביחד ולחוד בסך של 15,000 ₪, אך בית המשפט לא פסק לתובעים הוצאות בפועל בשל התנהלותם במהלך המשפט.