ס"ע 28213-11-15

תקציר

התובע, עובד הנתבעת קרוב לשנתיים, תבע את הנתבע בגין זכאויות שונות בעקבות סיום עבודתו. התובע טען כי נאלץ להתפטר עקב הרעה מוחשית בתנאי עבודתו ולכן הוא זכאי לפיצויי פיטורים. לחילופין, טען התובע כי גם אם לא היה זכאי לפיצויי פיטורים, הוא זכאי לכספים שנצברו ברכיב הפיצויים בקופת הגמל שלו. התובע טען גם לזכאויות נוספות כגון הכללת תשלומים מסוימים בקביעת שכרו לפיצויי פיטורים, הפקדות להסדר הפנסיה מתחילת עבודתו, אובדן תשואה בקרן הפנסיה ופיצוי בגין אי המצאת טופס הודעה לעובד. מנגד, הנתבע טען כי התובע התפטר משום שרצה לעבוד עם אחד השותפים של הנתבע שעזב את השותפות. בית המשפט בחן את טיעוני הצדדים ואת הראיות שהוצגו. נמצא כי התובע לא עמד בתנאים להכרה בהתפטרותו כתוצאה מהרעה מוחשית בתנאי העבודה, שכן לא נתן לנתבעת הודעה מוקדמת והזדמנות לתקן את המצב. לפיכך, התובעת לא הייתה זכאית לפיצויי פיטורים. כמו כן, בית המשפט קבע כי הנתבע היה רשאי למשוך את הכספים שנצברו ברכיב הפיצויים בקופת הגמל של התובע מאחר והתובע התפטר בנסיבות שלא זיכו אותו בפיצויי פיטורים, והכספים לא נועדו לביטוח פנסיוני. עוד קבע בית המשפט כי התובע לא הוכיח את זכאותו להפקדות להסדר הפנסיה מתחילת עבודתו, ואף לא הרים את נטל ההוכחה בדבר הכללת תשלומים מסוימים בקביעת שכרו לפיצויי פיטורים. עם זאת, בית המשפט מצא כי היה על הנתבעת לכלול את הרכיב המשתנה בחישוב דמי החופשה של התובעת, והורה לנתבעת לשלם לתובעת את ההפרש. בית המשפט דחה את תביעת התובע לאובדן תשואה בקרן הפנסיה מחוסר ראיות, אך פסק לו 5,000 ₪ כפיצוי בגין אי המצאת טופס הודעה לעובד על ידי הנתבעת. בנוסף, קבע בית המשפט כי תביעת התובע להודעה מוקדמת לא הוכחה והורה לו לשלם לנתבע 6,500 ₪. בהתחשב בטענותיו הכושלות של התובע ובעדותו הבלתי עקבית, בית המשפט גם הורה לו לשלם לנתבע הוצאות בסך 4,000 ₪. לבסוף ציין בית המשפט כי טענת הנתבעת בדבר שיהוי הגשת התביעה על ידי התובעת נדחתה, שכן הנתבעת לא עמדה על סעד כלשהו בעניין זה. בסך הכל חויב הנתבע לשלם לתובע 6,186 ₪, בניכוי 6,500 ₪ בגין הודעה מוקדמת, וכתוצאה מכך חייב התובע לנתבע 314 ₪.