עמ"ש 39968-05-22

תקציר

השופטים, צבי ויצמן, צביה גרדשטיין פפקין ואבי סתיו, דחו פה אחד את הערעור לאחר שעיינו בפסק הדין, בטיעוני הצדדים ובכתבי בית הדין. הם לא מצאו מחלוקת ביחס למסמך משנת 1972 שבו ביקש המנוח מרשות מקרקעי ישראל (רמ"י) להעביר את זכויותיו בחלקת קרקע למערער, בנו. עם זאת, בית המשפט אישר את קביעתו של בית משפט קמא כי מסמך זה אינו הסכם חוזי וכי העסקה נותרה חלקית. השתלשלות האירועים והתנהלות הצדדים העלו כי בקשתו של המנוח הייתה רק בירור אפשרות להעברת זכויות ולא היוותה העברת זכויות או חובה לעשות כן. השופטים הדגישו כי מדובר בבקשה מקדמית וכי המסמכים הנדרשים להעברת הזכויות מעולם לא הוגשו. יתר על כן, מעשיו של המערער עצמו, לרבות הסכם מתנה משנת 1995 עם הוריו וערעוריו הבאים לרשות מקרקעי ישראל, התייחסו להסכם מתנה זה ולא תבעו זכויות על בסיס הבקשה משנת 1972. בית המשפט דחה גם את טענות המערער בדבר התנהלותו של בית משפט קמא בדיוני הוכחות ואת עדותו של עו"ד ממן, שמונה לחוות דעת מומחה. השופטים הגיעו למסקנה כי הערעור לוקה בחסר, והמערער חויב לשאת בהוצאותיו ובשכר טרחת עורך דינו של אחד המשיבים.