ע"פ 8649/11

תקציר

הערעור מערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי שהרשיע את המערער בביצוע מעשי סדום ואלימות כלפי קטין. טענת ההגנה העיקרית היא שעדות הקורבן לא הייתה אמינה. שלושת השופטים שדנו בערעור מסכימים כי מדובר בהכרעה קשה, שכן פרטים רבים על מה שהתרחש עדיין אינם ידועים. בית המשפט מכיר אמנם בקיומם של הבדלים תרבותיים ולשוניים בין המערער לבין בית המשפט אשר עשויים היו להשפיע על תפיסת עדותו, אך בסופו של דבר הוא מגיע למסקנה כי אין לו כלים טובים יותר מבית משפט קמא להעריך את הראיות. ההרשעה נתמכת גם בראיות רפואיות ובדיווח המיידי של הקורבן על התקיפה, המקנה אמינות לעדותו. הסתירות וחוסר העקביות בעדות הקורבן קשורים במידה רבה לשלב השני של האירוע, שבית משפט קמא כבר דחה. השופטים דוחים גם את התרחיש החלופי של ההגנה בדבר קיום יחסי מין בהסכמה, שכן הוא סותר את הכחשתו של המערער עצמו ונעדר כל ראיה ישירה. באשר לגזר הדין, סבורים השופטים א' רובינשטיין וח' מלצר כי נסיבותיו הקשות של המערער, לרבות ניכורו ובדידותו בישראל, מצדיקות הקלה בעונשו. השופטת ברק-ארז חולקת על כך, וסבורה כי גזר הדין המקורי צריך לעמוד על כנו. לפיכך, הערעור על גזר הדין נדחה, אך העונש מופחת לשבע שנות מאסר, בניגוד להתנגדותה של השופטת ברק-ארז, שהעדיפה את העונש המקורי של 8.5 שנים.