ת"א 25898-02-19

תקציר

הלקוחה הפסיקה את ייצוג עורך דינה לאחר חודשיים, עקב משבר אמון שנבע מחוסר שביעות רצון מעבודתה של עורכת הדין וחוסר יושר בנוגע להגשת תביעה מטעמה. הסכם שכר הטרחה קבע כי הלקוח ישלם לעורך הדין גם במקרה של פשרה או סיום, אך בית המשפט מצא כי הלקוח ביטל את החוזה מסיבה הוגנת, ובתום לב. לפיכך, קבע בית המשפט כי עורך הדין אינו זכאי למלוא שכר הטרחה כפי שסוכם, אלא רק לתמורה הולמת עבור העבודה שנעשתה, שבית המשפט קבע כי היא עומדת על 10,000 ₪. הלקוחה כבר שילמה 50 אלף שקל, ולכן בית המשפט הורה לעורך הדין להחזיר לה 40 אלף שקל. השופט קיבל גם את טענת התובעת כי הנתבע פגע בפרטיותה בכך שחשף פרטים שחלקה עמו בפני ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין בתגובתו לתלונתה אך מאחר שטענה זו הוגשה מכוח חוק הגנת הפרטיות וחלפה תקופת ההתיישנות, התובעת לא הייתה זכאית לכל פיצוי בגין תביעה זו. בסך הכל פסק בית המשפט לטובת התובעת, והורה לנתבעת לשלם פיצויים בסך 40,000 ₪, וכן 7,500 ₪ הוצאות ושכר טרחת עורך דין.