ת"א 800/06

תקציר

התובעת, בעלת סוג דם Rh חיובי, תבעה את הרופא המיילד שלה על כך שלא הפנה אותה לבדיקת נוגדנים במהלך הריונה, מה שגרם ליילוד שלה לסבול מאנמיה קשה. התובעת טענה כי מחדל הרופא מהווה רשלנות רפואית והפרת חובת הגילוי. הנתבע טען כי התנהלותו תואמת את הפרקטיקה הרפואית הרווחת וכי התובע משתייך לקבוצת סיכון נמוכה, ולכן הבדיקה מיותרת. בית המשפט בחן את סטנדרט הטיפול ומצא כי מעשיו של הנתבע עלו בקנה אחד עם הפרקטיקה הרפואית הסבירה והמקובלת באותה עת, שכן התובע לא השתייך לקבוצת סיכון. בנוסף, קבע בית המשפט כי להנחיות משרד הבריאות, שלא המליצו על בדיקת נוגדנים שגרתית לכלל הנשים ההרות, יש משקל משמעותי. עוד טענו התובעים כי היה על הנתבעת לסווג את הריונן כסיכון גבוה וליידע אותם בדבר האפשרות לבצע בדיקת נוגדנים. בית המשפט הכיר בחובת הגילוי אך מצא כי הימנעותו של הנתבע מכך במקרה זה אינה מהווה רשלנות, שכן הבדיקה לא בוצעה באופן שגרתי בחולים בסיכון נמוך. יתר על כן, בית המשפט הגיע למסקנה כי גם אם התובעת הייתה עוברת את בדיקת הסקר ומגלה שהיא נשאית, סביר להניח שתוצאת ההיריון הייתה נותרת ללא שינוי, שכן ההידרופים התפתחו בסמוך ללידה. גם התביעה לנזק ראייתי נדחתה, ובית המשפט קבע כי הנתבעת פיקחה כראוי על ההיריון. עם זאת, בית המשפט הכיר בפגיעה באוטונומיה של התובעים ופסק להם פיצויים בסך 250 אלף שקל, אך תביעת ההורים נדחתה על פי חוק. בסופו של דבר, התביעה נדחתה, ובית המשפט לא הורה על הוצאות או שכר טרחה שנותר בשל הנסיבות המיוחדות של המקרה.