בש"פ 909/05

תקציר

הערעור מתייחס לחשיפת חוות דעת פסיכיאטרית הנוגעת לחשוד בחקירה פלילית. הערכאות הנמוכות יותר קבעו כי חוות הדעת היא חומר חקירה, שההגנה יכולה לעיין בו רק עם הגשת כתב אישום. המערער טען כי יש לחשוף את חוות הדעת מוקדם יותר, שכן היא רלוונטית לשאלת כשירותו של החשוד לעמוד לדין ונופלת תחת זכותו הבסיסית של החשוד לכבוד ולפרטיות לפי חוק היסוד. המדינה, לעומת זאת, טענה כי חוות הדעת היא חומר חקירה, וגילויה כפוף להוראות בדבר פרסום חומר זה. בית המשפט הסכים עם המערער כי יש למסור את חוות הדעת, באופן עקרוני, לעציר, ולא לשוטר, מתוך כבוד האדם והזכות לפרטיות. בית המשפט הדגיש כי בעוד שלמדינה יכולים להיות חששות תקפים לגבי גילוי חוות הדעת בשלב החקירה, ניתן לטפל בהם מבלי לעכב את הגילוי עד להגשת כתב אישום. במקום זאת, הרשויות יכולות לבקש את רשות בית המשפט למסור את חוות הדעת לסנגור בלבד, או למחוק חלקים ממנה, במידת הצורך, למען שלמות החקירה. לפיכך התקבל הערעור, ונקבע הכלל כי חשודים זכאים לקבל חוות דעת פסיכיאטרית ערוכה לגביהם, בכפוף לשיקול דעתו של הפסיכיאטר ולאפשרות לפיצויים בהוראת בית המשפט מטעמים חריגים.