רע"א 42388-10-19

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב בדבר שני צווים זמניים: האחד לעיקול נכסי המבקשים והשני לעיכוב יציאתם של המבקשים מהארץ. המבקשים, שחתמו על שטר חוב בגין חוב גדול, ביקשו מלשכת ההוצאה לפועל לבטל צווים אלה. בית משפט קמא דחה את בקשתם, וביקש מהמבקשים רשות לערער על פסק הדין. ערכאת הערעור החליטה שלא להתערב בשיקול דעתו של בית משפט קמא בעניין זה, תוך שהיא מציינת את הסמכות הרחבה הנתונה לבית משפט קמא בבואו לדון בסעד זמני, ומדגישה כי המבקשים לא הציגו נסיבות חריגות המצדיקות התערבות של ערכאת ערעור. ערכאת הערעור הסכימה עם קביעתו של בית משפט קמא כי המבקשים לא הביאו כל ראיה או טיעון תקפים לפסול את שטר החוב או לערער על חוקיותו, וסיווגה את טענותיהם כתוקפות גרידא את מהות השטר ונופלות בגדר טענת "לא נעשה דבר". זאת ועוד, בית המשפט לערעורים אישר את קביעתו של בית משפט קמא בדבר חשד סביר להברחת נכסים על ידי המבקשים, שכן הם מכרו את הנכס המהותי היחיד שלהם בישראל – דירה – והעבירו את מרבית התמורה לאביו של המבקש. המבקשים לא הצליחו לספק הסבר משכנע לעסקה זו, במיוחד נוכח עיתוי המכירה, שהתרחש כשבוע לפני שחתמו על הסכם פשרה המכיר בחובם. באשר לצו המעכב את יציאתם של המבקשים מן הארץ, שבה ערכאת הערעור והסתפקה בהחלטת בית משפט קמא, אשר שקל היטב ואיזן בין האינטרסים של הצדדים. החלטתו של בית משפט קמא להקל בתנאי הצו על ידי מתן אפשרות למבקש לצאת מהארץ בתנאים מסוימים, נתפסה כניסיון סביר לאזן בין אינטרסים אלה. סיכומו של דבר, ערכאת הערעור לא ראתה עילה להתערב בהחלטותיו של בית משפט קמא בעניין צו העיקול הזמני וצו עיכוב היציאה. משכך, נדחתה בקשת רשות הערעור. בנוסף, חויבו המבקשים לכסות את הוצאות המשיבים ושכר טרחת עורך דין, ואילו יתרת סכום הערבות שהופקדה על ידי המבקשים הייתה אמורה להיות מוחזרת להם. החלטה זו ניתנה בהעדר הצדדים ונכנסה לתוקף החל מיום 15.12.2019.