ע"א 3386-10-19

תקציר

בפסק דין זה התייחס בית המשפט לתביעת לשון הרע שעניינה טענות נגד מירי רגב, אשת ציבור, בנוגע להעברת כספי פרסום ללא מכרז, לכאורה למקורב. הטענות כללו גם טענות על היכרות מוקדמת עם המפרסם, רמי יהושע. הפרשה נסובה סביב שיחה מוקלטת, שנערכה בפרסומים כדי להשמיט הצהרות של יועץ משפטי, שהייתה מרכזית במסגור הנרטיב של התנהגות בלתי הולמת ופלילית. בית המשפט מצא כי פרסומי המשיבים טענו בכזב ל"היכרות מוקדמת" ו"קרבה" בין רגב ליהושע, והעניקו לפרשה היבט פלילי. בית המשפט קבע כי הפרסומים לא נהנו מהגנת האמת בפרסום או בעיתונות אחראית משום שהמשיבים לא נתנו לרגב הזדמנות סבירה להגיב. יתר על כן, טענת ההיכרות המוקדמת לא הייתה מבוססת; היא סתרה הסכם גישור שבו המשיבים לא הודו בקשר כזה. מאחר שהמשיבים מיהרו לדחות את טענות הקרבה שלהם לאחר שהוגש נגדם ערעור, מצא בית המשפט כי לא נערכה עיתונות אמינה, ולא נערכה בדיקת עובדות נאותה. משכך, גזר בית המשפט על המשיבים פיצויים אך דחה את התביעה נגד המשיב החמישי, אשר מעשיו נחשבו כנופלים בגדר הדיון לטובת הציבור. בית המשפט הורה למשיבים לפצות את רגב ב-100,000 ₪ נכון למועד פסק הדין ולכסות את הוצאותיה המשפטיות בסך 50,000 ₪, דבר המשקף את חומרת תביעות לשון הרע הבלתי מוצדקות.