ת"א 25412-11-15

תקציר

פסק הדין דן בתחום פעילותה של חברה משותפת בבעלות משותפת של התובעים והנתבעים והאם חלה על הנתבעים חובת אי תחרות. התובעים, בהם אברהם נווה ונת"צ, טענו כי תחום פעילותה של החברה כולל את כל המגזרים הביטחוניים והצבאיים, הן בים והן ביבשה. עם זאת, השופטת קיבלה את טענת הנתבעים כי פעילות החברה מוגבלת לפרויקטים ימיים צבאיים. השופטת ביססה החלטה זו על מספר גורמים: זהות הצדדים והרקע הימי שלהם, מטרתה המוצהרת של החברה והיעדר התנגדויות להמשך מעורבותם של הצדדים בתחומי פעילות אחרים. עוד ציינה השופטת כי התובעים לא סיפקו מסמכים סופיים התומכים בתביעתם. באשר לחובת אי התחרות, קבע השופט כי הנתבעים לא הפרו חובה כזו. השופט הסביר כי חובת האמונים שחבים נושאי המשרה לחברה היא כלפי החברה עצמה ולא כלפי בעלי המניות. מכיוון שהחברה ובעלי המניות הם ישויות משפטיות נפרדות, הפרת חובת אמונים תקנה לחברה את זכות התביעה, ולא לבעלי המניות. יתר על כן, הסכם הלוויין שנחתם בין הצדדים לא כלל סעיפי אי תחרות, והצדדים בחרו במודע במנגנון שבו עסקאות חיצוניות ייחשבו לעסקאות משותפות רק בהסכמה פה אחד. עוד ציינה השופטת כי כל הסכם כזה יכול להתפרש כהסדר כובל לפי דיני התחרות. מאחר שהתובעים לא הצליחו להוכיח את טענותיהם בנוגע לתחום הפעילות של החברה ולחובת אי התחרות, הורה השופט על מחיקת התביעה וחייב את התובעים לשלם את שכר טרחת הנתבעים.