ה"פ 6114-11-13

תקציר

המבקשים תבעו מחברת נתיבי ישראל פיצויים בגין הפקעת זכויות החכירה שלהם בקרקע חקלאית. הסוגיות המרכזיות היו: (1) מהות הזכות המופקעת, (2) מועד הרישום לקביעת סכום הפיצויים, (3) האם פסק דין של בג"ץ, הקשת המזרחית, שהתיר פיצוי מסוים לחוכרים שחכירתם בוטלה עקב שינויי ייעוד, חל רטרוספקטיבית לדרוש הפחתת פיצוי למבקשים, ו-(4) גובה הפיצוי. בית המשפט קבע כי הזכות המופקעת היא זכות לחכירת קרקע חקלאית לעיבוד. המועד הקובע לקביעת הפיצויים היה מועד פרסום צו ההפקעה ולא מועד תפיסת נתיבי ישראל את הקרקע. פסק דין הקשת המזרחית לא חל רטרוספקטיבית על המקרה; לפיכך, השמאי המוסכם העריך כראוי את זכויות המבקשים מבלי להפחית את היסוד הפוטנציאלי לשינוי ייעוד. לבסוף פסק בית המשפט למבקשים פיצוי בסך 1,535,775 ש"ח, בתוספת ריבית, הפרשי הצמדה ומע"מ. סכום זה כלל 120,013 ₪ שכבר שולמו לאחד המבקשים. כמו כן הורה בית המשפט לנתיבי ישראל לשלם למבקשים שכר טרחה בסך 235 אלף שקל.