עת"מ 28556-01-11

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לבקשות מקלט רבות בישראל, רבות מהן כמעט זהות ונראות כניסיון להאריך את שהותם של המבקשים בארץ מסיבות כלכליות. הבקשות נבחנות הן על פי הנוהל הישן, שהיה בתוקף עד שנת 2011, והן על פי הנוהל החדש שיושם ב-2 בינואר באותה שנה. הנוהל הישן כלל תהליך רב-שלבי הכולל סינון ראשוני, בדיקה על ידי ועדה מייעצת והחלטה סופית של שר הפנים. הנוהל החדש מחמיר לכאורה, ומאפשר דחייה על הסף של בקשות במהלך ראיון בסיסי אם הן מתגלות כבלתי מבוססות. השאלה המשפטית המרכזית היא האם ניתן להחיל את הנוהל החדש רטרואקטיבית על בקשות שהוגשו לפני יישומו. השופט קובע כי ניתן לדחות ללא התערבות בקשות מקלט שלכאורה הן חסרות תוחלת, שמטרתן רק להרוויח זמן מעבר לשהותו החוקית של המבקש בישראל. אלה כוללים מקרים של שהייה חוקית מותשת, מסתננים, או תיירים ללא זכות להישאר במדינה. אם לא נשקפת סכנה נראית לעין לחייו של המבקש בעת גירושו, בית המשפט לא יתערב, שכן אין צורך בשהייה זמנית או מקלט במדינה אחרת. בבקשות המהוות סכנה לכאורה לחייו של המבקש, ניתן צו ביניים והעתירה נקבעה לדיון. עוד מציינת השופטת כי טענות כלליות ומעורפלות בדבר סכנת חיים אינן מספיקות ויש לבחון אותן לאור הראיות המנהליות. במקרה הספציפי הנדון, בו מדובר באזרח תאילנדי שנכנס לישראל בשנת 2004 באמצעות אשרת עבודה והגיש בקשת מקלט בשנת 2010, השופט מחליט לדחות את העתירה על הסף. הטעמים כוללים את שהותו החוקית הממושכת של העותר בישראל, את המניע הכלכלי הטהור להיכנס ולהישאר בארץ, ואת היעדר כל אזכור של איומים במהלך ראיונות, הסותר את טענת האיומים מצד הנושים והרשויות. בנוסף, אופייה המעורפל של טענת סכנת החיים, לצד דמיונה לעתירות אחרות המוגשות על ידי אותו בא כוח, מחלישים את טענות העותר. בהיעדר כל ראיה לכאורה למסוכנות, השופט מגיע למסקנה כי העתירה נעדרת עילה להתערבות ויש לדחותה.