ע"א 556/75

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך בין בני זוג גרושים בשאלה למי יש סמכות לדון בעניינם, בית המשפט המחוזי או בית הדין הרבני. בני הזוג הגיעו להסכמה בבית הדין הרבני בנוגע לחלוקת נכסיהם ומשמורת הילדים, אך האישה לא קיימה את ההסכם. לאחר מכן ביקש הבעל מבית המשפט המחוזי לדחות את תביעתה המאוחרת יותר של האישה, אך בית המשפט המחוזי סירב. הבעל ערער על החלטה זו לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון קבע כי היעדר פרטים בפסק הדין של בית הדין הרבני, הנובע מההסכם המקורי, מונע את ביצועו. בית המשפט העליון הסביר כי תביעה המבוססת על פסק דין נפרדת מהעילה המקורית וניתן לברר אותה באופן עצמאי. מכיוון שהאישה לא ניסתה לבצע את פסק הדין של בית הדין הרבני, אין להעמיד את הבעל בפני תביעה נוספת. עם זאת, אם לא ניתן לבצע את פסק הדין בשל חוסר פרטים, זכותה של האישה להגיש תביעה חדשה על סמך פסק הדין עצמו. באשר למשמורת על ילדם, קבע בית המשפט העליון כי בית המשפט המחוזי לא היה צריך לדון בתיק מאחר והעניין עדיין תלוי ועומד בבית הדין הרבני. בפסק הדין הודגש כי תביעה לשינוי פסק דין צריכה להיות מובאת בפני אותו שופט שנתן אותה. משכך, קיבל בית המשפט העליון את ערעורו של הבעל בחלקו, הורה לאישה להפנות את עניין משמורת הילדים לבית הדין הרבני ודחה את הדיון בבית המשפט המחוזי בדירה עד שהאישה תנסה לבצע את פסק הדין הקודם.