פש"ר 46323-03-11

תקציר

פסק הדין דן בתחולת סעיף 96 לפקודה במקרה בו המשיב רכש דירה מחייב שהכריז על פשיטת רגל ארבע שנים מאוחר יותר. הדירה ניתנה למשיב על פי חוזה מכר שנחתם שנתיים לאחר הסכם הלוואה ושעבוד בין החייב, בת זוגו והורי המשיב. המשיב טען כי יש לראות את מועד הסכם ההלוואה כמועד ההענקה, אך השופט קבע כי המועד הרלוונטי הוא מועד חתימת חוזה המכר. על פי סעיף 96 לפקודה, אם התובעים מכוח המענק - במקרה זה, המשיב - לא הצליחו להוכיח את כושר הפירעון של המעניק בעת מתן המענק, המענק בטל. השופט קבע כי המשיב לא המציא הוכחה כאמור, ויתרה מכך, לא עמד בדרישות החריג הקבוע בסעיף 96(ג)(2) שהיה מגן על המענק. שלוש הדרישות לחריג הן שהמקבל הוא קונה בתום לב שנתן תמורה יקרת ערך. השופט קבע כי לא ניתן להגדיר את המשיב כקונה, שכן החייב ובת זוגו לא קיבלו תמורה כספית משמעותית תמורת הדירה. השופטת קיבלה את הטענה כי הוריו של המשיב היו מודעים לקשייו הכלכליים של החייב ולכן לא ניתן להתחשב בהם בתום לב. לבסוף, קבע השופט כי דרישת התמורה לא התקיימה, שכן הכסף שההורים טענו שנתנו כתמורה עבור המכירה היה למעשה חלק מההלוואה הקודמת, ולכן המכירה הייתה העדפת נושים. השופט הגיע למסקנה כי ההענקה בטלה וקיבל את בקשת הנאמן לבטלו. המשיב חויב לשלם הוצאות משפט בסך 5,000 ₪.