ת"א 39366-06-20

תקציר

בית המשפט פסק לטובת התובע בתביעת הפרת זכויות יוצרים של סדרת טלוויזיה. הנושא המרכזי היה תוקפו ופרשנותו של הסכם העברת זכויות בין התובעת לבין ערוץ מאיר. הנתבעת, אשר שידרה את הסדרה ללא רשות התובעת, טענה כי ההסכם אינו קביל ויש לפרשו כהופך את התובעת למפיצה מורשית בלבד של הסדרה. עם זאת, בית המשפט דחה טענות אלה, וקבע כי הנתבעת לא העלתה התנגדויות אלה בשלב המתאים וכי ההסכם העביר באופן ברור את הבעלות בזכויות היוצרים לתובע. משכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי הנתבעת הפרה את זכויות היוצרים של התובעת. בנוסף, דחה בית המשפט הגנות אחרות שהעלה הנאשם, שלא נכללו בכתבי הטענות הראשוניים ולכן נחשבו להרחבת מראית העין של התיק. הגנות אלה התייחסו לתום ליבו של הנתבע ולתחולתה של דוקטרינת המיצוי. בית המשפט קבע כי לנתבעת היה יסוד מספיק לחשוד כי התובעת מחזיקה בזכויות יוצרים בסדרה וכי דוקטרינת מיצוי אינה ישימה במקרה זה. לאחר קביעת ההפרה, פנה בית המשפט לסוגיית הפיצויים. נקבע כי ריבוי שידורי הסדרה מהווה הפרה אחת לפי חוק זכות יוצרים. בהתחשב בהיקף ההפרה ובמשכה, לצד חוסר תום הלב של הנתבע, פסק בית המשפט לתובע פיצויים בסך 100,000 ₪, לצד הוצאות והוצאות בסך 15,000 ₪. סכום זה היה אמור להיות משולם בתוך 90 יום מיום מתן פסק הדין, עם קנסות נוספים שיצטברו לאחר תקופה זו. התובעת הייתה רשאית לנכות מס תשומות מהסכום שנפסק.