ת"א 1359/06

תקציר

התובע, יזם נדל"ן ותיק, תבע את הנתבעים על אובדן הזדמנויות לאחר שעסקת נדל"ן בשווי 10 מיליון דולר נפלה עקב הפרת חוזה על ידי הנתבעים. השאלה המרכזית הייתה האם התובע יכול להוכיח, בוודאות סבירה, את היקף נזקיו בדמות אובדן רווחים. בית המשפט הכיר בכך שקביעת הפסדים עתידיים היא מאתגרת וכרוכה לעתים קרובות בספקולציות, במיוחד בהזדמנויות עסקיות שלא מומשו. עם זאת, קיימת גם הכרה בכך שעל התובעים לספק ראיות קונקרטיות לנזק, אותן ניתן לברר באופן סביר. במקרה זה, טענת התובע כי 5 מיליון דולר היו קשורים בעסקה הכושלת לא הוכחה, אך בית המשפט קיבל את הטענה כי סביר להניח שהנתבעים בדקו את יכולותיו הפיננסיות של התובע לפני שפנו אליו. עסקאות הנדל"ן המהותיות של התובע באמצעות חברה אחרת והצעה שנדחתה לעסקת נדל"ן נפרדת בשווי של למעלה מ-15 מיליון דולר תמכו אף הן בטענתו. בית המשפט אמנם לא קיבל את חוות דעתו של המומחה מטעם התובעת לפיה מובטח רווח מינימלי של 8% לשנה בעסקאות נדל"ן, אך הכיר בכך שעסקאות נדל"ן יזמיות מניבות בדרך כלל רווחים ניכרים. נוכח הקשיים בכימות ההפסדים העתידיים והראיות הקיימות, הפעיל בית המשפט את שיקול דעתו לאמוד את הנזק. בית המשפט פסק לתובע 225,000 ₪ כפיצוי בגין אובדן הזדמנויות, בתוספת ריבית ושכר טרחת עורך דין, ומצא את הנתבעים אחראים להפרת חוזה. ההחלטה נועדה לאזן בין הצורך בוודאות סבירה בהערכת הנזק לבין הכרה במורכבות האינהרנטית בהערכת הזדמנויות אבודות.