ת"א 10100-02-14

תקציר

העירייה הגישה תביעה נגד מספר נתבעים, ביניהם הנתבע מס' 3, לתשלום ארנונה ותשלומי מים בגין מספר נכסים. הנתבע מס' 3 טען, כי רישומו כבעל שליטה בחברות הרלוונטיות היה כוזב וכי חתימתו על הסכמי השכירות של הנכסים זויפה. בינתיים, יתר הנתבעים, לרבות הנתבע מס' 5 – בעל השליטה בפועל – היו חדלי פירעון והיו להם חובות מהותיים לעירייה. העירייה הטילה תחילה עיקולים על חשבון הבנק של נאשם 3, אך ביטלה אותם לאחר שטען כי נפל קורבן להונאה וסיפקה ראיות לכך שחתימתו זויפה. בית המשפט מצא כי עדותו של הנאשם אמינה וכי הוא נקט בצעדים מתאימים עם גילוי הרישום המזויף של שמו. התובעים לא הצליחו לגבות תשלומים ממי מהנתבעים האחרים והמשיכו בהליך נגד הנתבעת מס' 3. עם זאת, השופט קבע כי על העירייה מוטלת החובה לבחון באופן אקטיבי את הנסיבות במצב החריג ודחה את התביעה נגד הנתבע מס' 3. כמו כן, באשר לחוב של תאגיד המים, סוג החוב חרג מתחומו של הדין החל, מה שהביא לדחיית תביעת התובע. עוד קבע השופט כי העירייה לא הצליחה להוכיח כי הנתבע מס' 3 הוא בעל השליטה או כי קיבל את נכסי החברה, אשר נדרשו להטיל עליו את האחריות לחוב. לפיכך, נדחתה התביעה נגד הנתבע מס' 3, והתובעים חויבו לשלם את הוצאותיו ושכר טרחת עורך דינו.