סע"ש 38654-09-17

תקציר

פסק הדין דן במערכת היחסים בין שני התובעים, שהיו מנהלי קורסים ומרצים, לבין הנתבעת, בצפר, מוסד חינוכי בו עבדו התובעים. התובעים טענו כי הם עובדים של הנתבעת וביקשו תנאים סוציאליים ככאלה. הנתבעת, לעומת זאת, טענה כי התובעים הם נותני שירותים עצמאיים. השופט פוסק לטובת התובעים, ומכיר בהם כעובדי הנתבעת. הקביעה מתבססת על נסיבות המקרה ועל מבחנים שונים כפי שהותוו בפסיקה קודמת, לרבות מבחן השילוב, מבחן היחסים האישיים, מבחן הכפיפות, מבחן התלות הכלכלית ומבחני משנה נוספים. עוד קובעת השופטת כי היקף המשרה של התובעים הוא משרה מלאה, ומאחר שהנתבעת לא הביאה ראיות לשכר חלופי, השופטת משתמשת בתמורה החוזית שקיבלו התובעים, למעט מע"מ, כשכר הבסיס לחישוב זכויותיהם. השופט פוסק לכל תובע פיצויי פיטורים בסך 149,988 שקל, 66,232 שקל הפרשות לפנסיה, 18,900 שקל דמי הבראה, 35,588 שקל דמי חופשה שנתית ו-20,412 שקל דמי נסיעה. השופטת דוחה את טענת הפיטורים שלא כדין, וקובעת כי ניתנה לתובעים הזדמנות להשמיע את טענותיהם וכי הפיטורים נבעו ממניעים כלכליים, ולא על רקע אפליה מחמת גיל, כפי שטענו התובעים. השופט פוסק נגד התובעים גם בטענה לחוזה לתקופה קצובה, וקובע כי לא הביאו ראיות מספיקות. עם זאת, השופטת פוסקת לכל תובע 20,000 ₪ כפיצוי על עוגמת נפש בשל האופן הפוגעני שבו בוטל החוזה. לסיכום, השופטת מקבלת את התביעה, מכירה בתובעים כעובדי הנתבעת, ופוסקת להם את הסכומים האמורים, בנוסף ל-2,000 ₪ הוצאות משפט ו-18,000 ₪ שכ"ט עו"ד, שישולמו תוך 30 יום.